רייכר מתרגז: היסטריית החורף

מדינה שלמה עצרה את נשימתה.החזאים עלו בפנים קודרות על המסך ושרטטו את ערימות השלג שייערמו בכבישים וצפו שיטפונות עזים שטרם נודעו עד כה שיסחפו ויגעשו, והעם התכווץ באימה. נשים וגברים אצו רצו לחנויות, נטלו מכל הבא ליד, הסתגרו בבתיהם, הדליקו תנורים והמתינו לרעה שעומדת לרדת עליהם.

הכבישים לירושלים נחסמו עוד לפני שירדו פתיתי שלג שנערמו לגובה של סנטימטר וחצי. כל מי שרצה לעלות לבירת ישראל נאלץ לנסוע באוטובוס עד לבית שמש. שם המתינה לו רכבת ישראל שעלתה במעלה הדרך לירושלים. רכבת ישירה לירושלים אין עדיין. במלאת כמעט שבעים שנה להקמת המדינה עדיין חזון הרכבת הציונית בסלילה. האמת ניתנה להיאמר. אילו היינו משתתפים בפסטיבל ההיסטריה הבינלאומי, אין ספק שהיינו זוכים בגביע הזהב.

ברור שמדובר באליבי ליום פקודה. לאחר ההזנחה וחוסר האונים של הרשויות לנוכח השלג שפקד את הבירה בשנה שעברה נזעקו ובאו כל ה"מי ומי" על מנת להכין את העם לבאות. ההגזמה הרקיעה שחקים, בדיוק כמו שבעונה שעברה ירדה לתהום תחתיות.

מדובר בשלג רך היורד על ערים רבות בעולם. החורף נושב בעורפם של תושבי אירופה, אמריקה, כמעט תבל כולה, ושם אכן מעת לעת אנשים ספונים בבתיהם, אבל ראש הממשלה לא נזעק לראיין תושב המדבר על כך שהוא רוטט וממתין לרעה שמא תכלה אליו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הגיעה העת שבמקום היסטריה, הגזמה ואובדן עשתונות נצפה מדי שנה לחורף שבא אלינו בקביעות מאז שחר לידתו של כדור הארץ. ירושלים כבר עברה חורפים לא מעט, ומעת לעת השלג חסם את מבואותיה, אבל ההתקבצות הזו של שרים, מנהיגים וחזאים סביב המסך, מוגזמת.

רק ירדו טיפות מים אחדות במחוזות כמו השפלה, וכבר כותב שורות אלה נותק מהטלוויזיה בביתו, המחשב נדם והחשמל רטט עד אשר גווע. מה קרה? ירד גשם. אכן, גם רוח עזה נשבה. האם לא הגיעה השעה שחברת החשמל תטמון מתחת לאדמה את קווי החשמל על מנת שלא נצעד באפלה כל עוד רוח לא מצויה מטלטלת את הכבלים הרופסים התלויים על עצי השכונה? די. כמאמר הנביא: עד מתי? עד אנה?

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

לא עוקרים עצים!

סופה של הדמוקרטיה

די להשפלה היומיומית

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה