רייכר מתרגז: מי ניצח?

אילו הייתי שר בממשלת ישראל הייתי מורט את שערות ראשי ופורץ בבכי תמרורים. הייתי קורא את העיתונים ומאזין לכלי התקשורת ומגלה כי אני צל חיוור, יצור רופס ומתלבט הגורר את עם ישראל אל עברי פי פחת.

הפסקת האש אותה יזמו ראש הממשלה ושר הביטחון זכתה לביקורת קשה. ראש רשות בדרום שאנשיה ספגו אש קטלנית אומר: "ציפינו ליותר", ואיננו מפרט. אישי ציבור רוטנים: "איבדנו את האמון בממשלה". שרים לוחשים: "היינו צריכים להכות בהם בעוצמה". כותבים שנונים חורצים דינם: "אין קבינט לעם ואין ממשלה".

ועוד טוענים כלפי נתניהו כנגד ההסכם להפסקת אש בלתי מוגבלת בזמן שתשיב אולי סומק ללחיי הכלכלה המקרטעת ותחזיר אנשים ליישובים המופצצים: "מעט מדי ומאוחר מדי". הפתרון שהללו מציעים, מימין ועד למרכז, מפוליטיקאים בדימוס המשוועים למצלמה חולפת ועד בכירים שאינם מזדהים בשמם: "צריך היה להיכנס בהם... לא להרפות".

ואני, לו לצורך המשל והנמשל הייתי שר בממשלה, הייתי שואל את עצמי: האם להיכנס בהם? כלומר, לשגר את הצבא לתוככי עזה בת כמעט שני מיליון בני אדם נואשים ולהילחם על כל בית וסמטא ולפגוע בכל אוחז נשק נואש המתחבא בעליית הגג או בבור שנחפר בחצר?

הייתי אמור לשלוט בעזרת צבא מגויס של רבבות חיילים על חייהם וגורלם הכלכלי של שני מיליון רעבים שבתיהם הרוסים והם נטולי חשמל ואמצעי קיום? הרי הייתי סופג חרפות וגידופים והוקעות מכל קצווי תבל וממשיך לאבד את מיטב בנינו בסמטאות חשוכות.

"בעזה חוגגים", אומרים שוחרי הקרב. שיחגגו, הייתי משיב, אדרבא, מוטב חגיגות ניצחון מזויף מאשר עזתים נואשים וקודרים המהלכים בסמטאות אפלות ומשחרים למותי. יחגגו עד עלות השחר את ניצחונם ויניחו לי. מוטב כך מאשר יבכו את אלפי בניהם, אחיהם ואחיותיהם שנהרגו בהתקפות חיל האוויר שלנו. עם אנשים צוהלים קל יותר להסתדר.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ואני רואה את עם ישראל משפיל את ראשו ותוהה - האם ניצחנו? בוודאי שלא. אין לנצח מבלי לקבל החלטה גורלית: הסכם שלום או המשך המערכה? הסכם עם מי, יאמרו המקטרגים. עם כנופיות שראשיהן מתחלפים או מותזים על ידינו?

אז לפחות הסכם עם פלשתינים בגדה, יאמרו שוחרי ההסדר המדיני. ואני הרי חבר ממשלה המייצג את עם ישראל,  אשאל אותם בחרדה: ואם מחר יקום איזה ג'עפרי או מוחמד, יפיל את הממשלה החוקית, ישלח את המלך עבדאללה לגלות וימטיר אש על שדה התעופה היחיד שלנו המהווה עורק נשימה חיוני? מה אז? וכך הלאה. שאלה רודפת שאלה ואין תשובה חד-משמעית.

על כן אומר בקול גדול: אדוני ראש הממשלה. אתה צודק כאשר אתה מתלבט. רק קצרי ראות אינם חוששים ובטוחים כי הכרעה מהירה וניצחת בכוח הנשק תרפא את המורסה הזו שאנחנו מטפחים כבר שנות דור.

למי שיש תשובה מבטיחה ומנצחת יותר, אדרבא, שיקום!

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

הכביש כשדה קרב

הגזענות מרימה ראש

אני מרעיש - אני קיים

התלהמות לשמה

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה