שאני אצא לפנסיה? לא תודה

(צילום: Shutterstock)

אם בעבר אדם בן 65, נחשב לקשיש, הרי שהיום מרבית האנשים בגיל הזה רחוקים מלהיות מוגדרים כך. במקביל לאלה ששמחים על כך שהפרישה לפנסיה, הנעשית בסביבות הגיל הזה, מוצאת אותם בריאים, פעילים ותאבי הרפתקאות ורואים את שנותיהם הבאות כרצף של טיולים, בילויים, לימודים וסתם בטלה נעימה, יש גם כאלה שלא רואים את עצמם מפסיקים לעבוד.

ג'ני איסקוביץ, בת 74, דיירת ב"משען נאות אביבים", היא אחת מהם. בארבע השנים האחרונות היא עובדת כמזכירה במחלקת הכספים של חברת תוכנה ונהנית מכל רגע. בצעירותה שימשה איסקוביץ, אלמנה, אם לשניים וסבתא לארבעה, כאשת מכירות בעסק המשפחתי לשיווק כלי עבודה. לאחר שפרשה לפנסיה בגיל 65 חיפשה עבודה אחרת. במשך כמה שנים עבדה במחלקת הרכש באחד ממפעליו של סטף ורטהיימר ולאחר מכן עברה למקום עבודתה הנוכחי.

"החלטתי להמשיך לעבוד גם כדי להשלים הכנסה, כיוון שב-15 השנים האחרונות אני אלמנה", היא מספרת, "וגם מפני שאני פשוט אוהבת לעבוד. כל עוד אני בריאה ויכולה לתרום ורוצים אותי בעבודה, למה לא? העבודה נותנת לי סיפוק, אנשים מעריכים אותי, אני נמצאת עם אנשים צעירים וזה נחמד. גם במשפחה שלי מאוד מרוצים", היא צוחקת, "כך אני לא מבלבלת לאף אחד מהם את המוח".

גם עובדת, גם מבלה

למרות שהיא קמה בכל בוקר לעבודה וחוזרת משם רק אחרי חמש או שש שעות, איסקוביץ מצליחה גם לבלות. "אני מטיילת בעולם, שומעת הרצאות בהיסטוריה, הולכת לקונצרטים, לקולנוע ולתיאטרון ומשחקת ברידג' ויש לי חיי חברה. נכון שלפעמים סדר היום שלי קצת מעייף, אבל יש לי משמעת עצמית גבוהה ואני מחלקת את הזמן כך שגם בעבודה אני תמיד ערנית".

איסקוביץ אומרת שתמשיך לעבוד כל עוד ירצו בה במקום העבודה וכל עוד תהיה בריאה. "אני מקווה שאוכל לעבוד עוד כמה שנים. בבית הייתה לי דוגמה טובה בתחום הזה. אמא שלי עבדה בעסק המשפחתי עד גיל 80. אני חושבת שעבודה תורמת לבריאות, בוודאי לבריאות הנפשית. מאוד חשוב בגילנו להיות עסוקים ולדעת לחלק את הזמן בצורה נכונה בין חובות לדברים נעימים. בשבילי העבודה היא חלק מהדברים הנעימים". 



רוחמה שרייבר, עובדת סוציאלית ומנהלת השירותים החברתיים ב"משען נאות אפקה", אומרת שהמשך העבודה לאחר גיל הפרישה יכול להעניק תחושת של ערך ועשייה. "זה נכון לגבי כל אדם מבוגר, ובעיקר לגבי אנשים שעוברים להתגורר בדיור מוגן. אדם שמשנה את מסגרת המגורים, מתנתק מהבית שחי בו שנים, מהסביבה המוכרת, מהשכנים, מהמקומות שהיה רגיל לבקר בהם, כשהוא ממשיך לעבוד, יש לו משהו קבוע ומתמשך שנותן חיבור לחיים הקודמים ומקל את המעבר.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


"מעבר לזה. כשממשיכים לעבוד, יש בשביל מה לקום בבוקר, יש סדר יום מוגדר ותחושה של שליטה בזמן. אתה לא נקלע לוואקום שבו הכול פתוח. כמובן שיש אנשים שמתמודדים יפה עם הזמן הפנוי ומצליחים למלא את תקופת הפנסיה בתכנים חדשים, אבל לא כולם מצליחים בכך. אדם שמתפקד טוב פיזית וקוגניטיבית ומרגיש שהוא יכול עדיין לתרום מבחינה מקצועית, יפיק הרבה תועלת מהמשך העבודה".

"חשוב להשתייך למסגרת. זה נותן המון"

מובן שלא כל מקום עבודה מאפשר להמשיך לעבוד בו לאחר גיל הפרישה. שרייבר אומרת שהגיל הקבוע בחוק לפרישה כבר אינו רלוונטי למצבם של אנשים רבים בשלב הזה בחייהם. "בשנים האחרונות דחו את גיל הפרישה ל- 67 וטוב שכך, כי תוחלת החיים עולה, המצב הבריאותי של אנשים מבוגרים טוב משהיה בעבר וצריך לעשות התאמות לחיים המודרניים. תקופת הפנסיה יכולה להימשך היום הרבה מאוד שנים וצריך לאפשר לאנשים להמשיך לעבוד כל עוד הם רוצים בכך".

אבל מה שנראה לה חשוב ביותר הוא אפשרות הבחירה. "יש אנשים שרק מחכים לרגע שיפרשו, כי הם רוצים לעשות המון דברים שקודם לא היה להם זמן בשבילם. מצד שני יש כאלה שמאוד תלויים בעבודה כמקור להערכה עצמית ולעניין. למי שרוצה להמשיך לעבוד ומקום העבודה לא מאפשר זאת, אני ממליצה לחשוב על כיוון מקצועי אחר או אפילו על עבודה בהתנדבות. העיקר להשתייך למסגרת, זה נותן המון".

- עבודה כרוכה גם במתח ובלחצים. זה לא עלול להזיק בגיל מבוגר?

"יש אנשים שמתח דווקא מעלה להם את האדרנלין והם מאוד נהנים מזה. חשוב להם גם שאחרים ימשיכו לראות בהם אנשים מועילים ותורמים וכאלה שמחוברים לעולם העשייה. הם מרגישים שהסביבה מעוניינת יותר בחברתם כשהם עדיין שייכים למסגרת מקצועית".

- יש לזה יתרונות גם מהבחינה הבריאותית?

"בהחלט. לאדם שעסוק ועובד אין זמן להיות חולה. הוא פחות מתעסק בבריאות ובמיחושים ופחות נוטה להעביר את הזמן בקופת חולים. אבל שוב, זה מאוד אינדיבידואלי".

הרצון להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה תלוי לא מעט גם בסוג העבודה או במקצוע שבו עסק האדם. שרייבר: "אנחנו רואים את זה יותר אצל אנשים שעסקו בתחומי האמנויות ובתחום האקדמי, תחומים שהעיסוק בהם אינו בהכרח תלוי גיל, וגם אצל אנשים שניהלו עסק עצמאי. זה פונקציה של מידת העניין והחיבור שהיה לך לעיסוק ולמקום העבודה.

"יש אצלנו דייר שהקים בשעתו את מפעל דפרון ועד גיל 90 המשיך ללכת מפה למשרד בכל יום. היה מאוד חשוב לו להמשיך להיות בעניינים ולשהות במחיצת הילדים והנכדים שהמשיכו להפעיל את העסק והוא הפיק מזה סיפוק גדול. דייר נוסף אצלנו הוא מבעלי חברת סימנס בארץ, שאמנם כבר לא עובד, אבל משמש כיועץ לנכד שלו שממשיך את דרכו. הנכד בא לכאן לא פעם עם לקוחות כדי להתייעץ עם הסבא. נמצא אצלנו גם פרופסור לחינוך מסמינר לוינסקי שממשיך לעבוד בגיל 70 פלוס".

- יש מקרים שבהם דווקא המשפחה לוחצת להפסיק לעבוד?

"יש מקרים כאלה, בעיקר כשלאדם יש כבר קושי פיזי בתפקוד או בהליכה, או שהמשפחה חוששת שהנוכחות שלו במקום העבודה כבר אינה מכבדת אותו. אבל אם האדם עדיין מתפקד ויכול ליהנות מהעבודה, כולם בעד שימשיך".



  לקהילת עבודה ותעסוקה בגיל השלישי:  לחצו