שייקספיר מדבר עברית

חובבי תיאוריות קונספירציה יכולים לנוח. זו באמת רק מקריות מופלאה שבתיאטרון גשר מועלה עכשיו המחזה "הלילה השניים עשר", בבית צבי הועלתה עד שבת "סוף טוב - הכול טוב" ועד יום שני רצה ההצגה "מעשיית חורף", ובבית ליסין החלו לפני כשבוע בחזרות על "חלום ליל קיץ" - כולם מחזות של שייקספיר, ואת כולם תרגם דורי פרנס. "תרגמתי את המחזות האלה בזמנים שונים", מבהיר פרנס, לטובת הספקנים. "את 'מעשיית חורף' תרגמתי כבר לפני כארבע שנים, והמחזה הועלה בקריאה בלבד, בערב חד-פעמי עם שחקני תיאטרון חיפה ואחר כך יצא בספר ב-2004. את 'סוף טוב הכול טוב' תרגמתי לפני חמש שנים לחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועכשיו שיפצתי אותו לבית צבי. את 'הלילה השניים עשר' תרגמתי עכשיו במיוחד לגשר, והאחרון שעשיתי היה 'חלום ליל קיץ' לבית ליסין".
- ובכל זאת, מה קרה ששייקספיר ה"קשה", ה"לא נגיש", נהיה פתאום כל כך פופולרי?
"זה בנאלי להגיד, אבל הוא באמת מחזאי יוצא מהכלל. נורא שווה ומודרני. ב'מעשיית חורף' למשל, יש גם דרמה מהסוג של ברגמן, גם מין קומדיה הכי זולה עם הבלחות של ליריקה רומנטית ובסוף בוכים מהיופי, וזה נורא מרגש. אם שייקספיר היה יושב היום בקורס כתיבה יוצרת, היו פוסלים לו את מה שהוא כותב. אבל הוא קוסם, הוא עושה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, וזה מתחבר אצלו. עכשיו סיימתי לתרגם את 'חלום ליל קיץ', ולא זכרתי אפילו כמה זה מודרני. יש בו שלושה סיפורים, שלוש רמות ואני לא מבין אפילו איך הדברים מתחברים, אבל הם מתחברים באופן מופלא".



- אז למה פוחדים ממנו כל כך? למה מהססים להעלות אותו?
"תיכוניסטים שונאים אותו כי הם שונאים כל מה שמלמדים בבית הספר, אז זה לא נחשב. היתה תקופה של חמש-שש שנים, עד ההפקה של 'המלט', שכל פעם שניסו לגעת בשייקספיר, זה היה נורא בזהירות ובפחד ואיכשהו זה יצא לא מוצלח. אבל זה השתנה בשנים האחרונות. ויכול גם להיות שהגענו לאיזה גועל מהתחנפות לקהל בחומרים נמוכים, ולכן פונים לזה. "כשעשינו לפני ארבע שנים בחיפה את 'מעשיית חורף' בערב קריאה חד-פעמי, באו איזה 200 איש, למרות שזה מחזה לא מוכר והיה גם כדורגל באותו ערב, והקהל ישב מרותק כמו בסדרת מתח, עקב בצמא אחרי העלילה. כי שייקספיר היה איש שידע לספר סיפורים נורא טובים, עם הפתעות, עם בדיחות וכן הלאה. אני חושב שבעשר השנים האחרונות נהיה יותר קל להקשיב לו, התרגומים היום באים מהאוזן". [u]
שייקספיר מתיישב נכון באוזן
[/u] עשר שנים זה גם פרק הזמן שבו פרנס עוסק בתרגום שייקספיר ? 15 מחזות משלו תרגם עד כה (והוא הכי אוהב את התרגום האחרון ? כי הוא תמיד הכי אוהב את הדבר האחרון שהוא מתרגם). מי שסבור שזה הרבה, שיציץ ברשימות הקרדיטים של שאר המחזות המתורגמים שעלו ועולים פה בשנים האחרונות, ויגלה שפרנס, בלי קשר לשייקספיר, הוא מתרגם פורה, רבגוני, מבוקש ועסוק ביותר, שמתרגם קשת רחבה של מחזאים ומחזות.
- איך המעבר מתרגום שייקספיר ללא-שייקספיר?
"מה שנורא קשה לי במחזות שאינם של שייקספיר זו הפרוזה, העובדה שאין קצב ומשקל. כשאני מתרגם שייקספיר, יש לי כל הזמן במוח את המשקל שבו כתב, שאני מקפיד עליו גם בתרגום, של עשר הברות בשורה. לאחרים אין את זה. אני מתרגם שייקספיר כל הזמן, בעצם לעצמי. חלק מהתרגומים עשיתי מבלי שהוזמנו".
- מאניה פרטית?
"לגמרי".
- למה?
"כי אני רוצה בסוף לקרוא את כולם בעברית. ושיהיה לי קל יותר לקרוא אותם בעברית", הוא צוחק. האמת - יהיה לו קל יותר. תחת מגע ידו הקסום של פרנס - שמוכיח כי תרגום הוא בפירוש אמנות בפני עצמה - שייקספיר "מתיישב" נכון באוזן ובפה, ברור, קליט, חכם, מתוחכם, משעשע וכובש. שלא לדבר על נוגע ורלוונטי. פרנס מספר שכשהוא מתרגם, הוא אינו קורא תרגומים ישנים, אלא רק אחרי שהוא מסיים את עבודתו וגם זה, רק "כדי לראות איך הם פתרו כל מיני דברים, מהסקרנות". בכלל כשהוא מתרגם, לא רק שייקספיר, הוא אינו קורא את המחזה מתחילתו ועד סופו לפני שהוא מתחיל לתרגם: "האתגר הוא תמיד למצוא את השפה שבה אנשים מדברים, ואני מנסה לגלות אותה תוך כדי תרגום".
- אבל השוני בין תרגומי שייקספיר של היום לאלה מן העבר, הוא יותר משוני פרסונלי בין מתרגמים.
"התרגומים הראשונים, אפילו אלה של טשרניחובסקי, יש בהם משהו פשוט לתקופתם. התרגומים של הדור שאחרי זה, שלונסקי בעיקר ואלתרמן, הם תרגומים שלא יכלו לעמוד היום על במה. בתרגומים משנות העשרים והלאה היתה שליחות אקסטרה-ספרותית - הם גם בראו שפה וגם בנו מדינה באותה הזדמנות, וגם ניסו להיות מחנכים ומורי דרך, וכל זה נכנס לתרגומים. "למשל, לא תרגמו בדיחות גסות, כי היה צריך להיות יאה לעם המתעורר בציון. היום העם כבר ער מאוד, אפילו ער מדי, ואפשר להחזיר את שייקספיר לפרופורציות הנכונות". [u]
לפעמים קשה להבין את הבדיחה דווקא באנגלית
[/u] "כששייקספיר כתב, בתקופתו", ממשיך פרנס, "הוא היה חלק מדור שהמציא דברים חדשים באנגלית, בכתיבה שלו יש את כל הספקטרום של השפה, כולל סלנג של אז. הוא כתב - לזמנו - המון בדיחות פנימיות ללהקה, הרבה התייחסויות פוליטיות. ולכן האנגלים הם בעצם הכי דפוקים, כי הם נשארו עם זה כמו שזה נכתב. אז בספרים, יש הוראות שוליים לגבי כל הדברים האלה, אבל על במה אין ולכן קשה לפעמים להבין את הבדיחה דווקא באנגלית. "בתרגומים אפשר לעשות את זה כך שהקהל יבין. כמובן, יש תמיד מי שבעיניהם אם מבינים - זה לא שייקספיר, זה לא מכובד, הלך הפיוט. אני לא חושב ככה. בעיני הפיוט הוא להכניס דברים מכל מיני רמות של שפה".



- מה שלפעמים מוביל לסכנה של קיצוניות שנייה, של תרגום שעלול ללכת רחוק מדי. איך משרטטים גבולות?
"זה עניין של טעם. ואני, לא מנסה להשתמש במקבילות ישראליות, אני משתמש במילים שנכנסו לשפה וגם כשאני מכניס מילים ממש עכשוויות, אני לא משתמש בהן ממש כמו שמשתמשים ברחוב, אלא עם מסכה קטנה. "נסים אלוני, למשל, היה לוקח מילה סלנגית ונותן לה הטיה תנ"כית, נגיד 'לא הייתי מפדחהו'. כלומר, לא סתם פדיחה, פדיחה ברמה. אלה דברים נורא נחמדים לעשות". פרנס, תקשיבו טוב בפעם הבאה שתהיו בהצגה של אחד המחזות שתרגם, עושה הרבה דברים נחמדים כאלה, משחק עם שורשי מילים, עושה משם פועל ועד כל מיני דברים יצירתיים כאלה, שבוראים מילים מחודשות, לא מוכרות ובכל זאת - כאלה שנשמעות טבעיות ונכונות, ומאוד חינניות. "מה שבאמת לא היה מוקפד בתרגומים הישנים, היה רמות השפה. הכול תורגם גבוה. אני מאוד מקפיד לשמור על כל הרמות שיש אצלו, והתוצאה אולי נשמעת קצת פרועה, אבל זה נורא מוקפד. אני לא דוחף אצלו משחקי מילים איפה שאין, אם הוא לא שם גם אני לא שם. אבל איפה שיש - אז כן, אני מכניס אותם גם. וכשהוא משבש משהו - אני מנסה לשבש גם, כשם שכשיש חרוז - גם אני שם חרוז", מפרק פרנס את נדבכי עבודתו, שתוצאתה הסופית קולחת וזורמת. "אצל שייקספיר יש משקל של עשר הברות בשורה, ואני שומר על זה לגמרי. אני מחפש את מה שישמע טבעי, אבל תוך שמירה על המשקל בול".
- הרושם הוא שגם לשחקנים היום, כולל צעירים, קל יותר עם שייקספיר בפה. עד כמה אתה מעורב בפן הזה?
"בהפקה החדשה של 'חלום ליל קיץ' כל השחקנים צעירים ומאוד נלהבים ומקסימים, ולקחתי לי משימה שידברו נורא יפה, אז אני ממש עובד איתם, יושב עם כל אחד ומלמד אותו מקצב, משקלים ועושה סדנה איך מוליכים את המשפט. אבל בדרך כלל, כשהתרגום יוצא מהחדר שלי לתיאטרון, יש עניינים אחרים, יש במאי שרוצה לספר את הסיפור בדרכו וכן הלאה".
- איזו תגובה של קהל הפתיעה אותך בהפקות האחרונות של שייקספיר בתרגום שלך?
"ב'הלילה השניים עשר' בגשר, הפתיע אותי שצוחקים מבדיחות מילוליות נורא, שצעירים התחברו מאוד לשפה. הפליא אותי שמשחקי המילים עובדים על צעירים, כי יש לי הרגשה שמאמצע שנות השבעים ועד עכשיו היה סוג של הומור שהוא הפוך למשחקי מילים".
לאירועי תרבות נוספים:

אירועי תרבות ופנאי למבוגרים השבוע