שימי תבורי ומירי אלוני ביידיש

כאשר חושבים על יידיש, לעיתים רחוקות המילה הראשונה העולה לתודעה היא "שמחה". בדרך כלל יהיו אסוציאציות אחרות, שקשורות לתלונות, אנחות וטרוניות. אבל בתאטרון יידישפיל עושים מאמצים ללמדנו שיידיש היא לא מה שחשבנו – היא צעירה, תוססת ומתחדשת כל הזמן, ועל פי ההפקה החדשה והמסקרנת של התאטרון – היא מחוברת לשמחה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. ההצגה המוזיקלית "א יידשע חפלה" לוקחת את החפלה, החגיגה המזרחית, ומשלב אותה עם פולקלור היידיש. במקום שפה של תלונות – מכריזים כאן כי יידיש היא שפה של שמחה, ביג טיים.

התימני הראשון ביידישפיל

שימי תבורי בהופעה. התמונה באדיבות יידישפיל

"א יידישע חפלה" מוקדשת ל-70 שנה למדינה, ומשתתפים בה שורה של זמרים עם רפרטואר בעברית וביידיש מכל התקופות. גולת הכותרת היא לא אחרת מאשר שימי תבורי, שעושה כאן מהלך מפתיע, וממקם עצמו בתור התימני הידיישיאי הראשון בהיסטוריה. "אני מתאמן על השיר 'אידישע מאמא', אשיר את זה גם ביידיש וגם בעברית, וגם שירים שלי מכל הזמנים", הוא מספר בראיון, "חפלה זה שמח והרעיון כאן הוא לשלב בין כל התרבויות. אני כבר מופיע שנים עם האחים אסנר בשירה בציבור".

לצד תבורי, משתתפים בהצגה המוזיקלית גם מירי אלוני, דורית ראובני ויעקב בודו. בודו, יליד רומניה, הצטרף לתאטרון היידישפיל כבר בשנת 1992 ומזוהה עמו, אחרי שעשה לעצנו שם כאחד משחקני האופי המוכרים והאהובים בישראל. ראובני היא נציגת הקיבוצים – היא מהסולניות הבולטות של להקת פיקוד מרכז, ובאלבומה האחרון  התנסתה גם בלדינו. ששי קשת הוא הבמאי של "א יידשע חפלה", ואת הטקסטים כתב הפזמונאי והמלחין קובי לוריא.

חיים ועוזי אסנר, מירי אלוני, יעקב בודו ודורית ראובני, משתתפי ההצגה המוזיקלית א-יידישע חפלה. צילום: יידישפיל

תבורי עצמו, שגדל בנס ציונה, מפתיע כי מילים ביידיש מתגלגלות באוזנו עוד מגיל 16. "גדלתי בנס ציונה, בבית הספר כולם היו מעורבבים עם כולם, טורקים ורוסים, אשכנזים ומזרחים. שמעתי קצת יידיש מההורים של חברים שלי. האוזן מתרגלת לניגון של כל שפה, אשתי מדברת הולנדית בבית ויש מילים דומות ליידיש. הנה, תשאלי אותה".

זה לא לקח הרבה זמן – בת זוגו של שימי, יהודית באומן, הרי הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו, מגיעה איתו לכל ההופעות ואפילו מתראיינת איתו יחד. מדורי הרכילות נהנים לחשוף את השניים בארועים רומנטיים, ולא מקמצים גם בפרטים על הסכסוכים המשפחתיים במשפחתו של תבורי, ובעיקר יחסיו הטעונים עם בנו הסופרסטאר, בן אל. אבל היום שימי ויהודית עסוקים בלדבר על עצמם, ועל תכניותיהם.

יהודית ושימי: זוגיות שנותנת השראה

"אני יודעת קליינבקה יידיש, את יודעת  מה זה? זה קצת", אומרת יהודית בבת צחוק, "יש מילים נורא דומות בהולנדית וגרמנית, אז זה קצת קרוב ליידיש. אני חושבת שמתאים לשימי הערב הזה, כי יש לו  גוון אירופאי קצת, אני לא יודעת מאיפה זה בא לו. אני לפעמים תמהה שיש לו את הדיקציה האירופאית הזו, הוא לא ממש שר מזרחי אלא מעורב. גם הקהל של היידיש יאהב אותו, כי יש בו משהו ייחודי, קול עמוק, אנשים שומעים אותו ודומעים. זה נהדר".

שימי תבורי ויהודית באומן. צילום: מירה פוקס

יהודית מחזירה לשימי את הטלפון. "אני חושב שהיא צודקת והסגנון שירה שלי, הוא יותר איטלקי ורומנטי", אומר הגבר המפורגן. השניים מעדכנים אותי כי הלו"ז של שימי עמוס למדי בהופעות בקניונים ופסטיבלים, ובקרוב גם יופיע בפרסומת לצד יהודית. "אנשים באים להופעות שלי ומתלהבים גם מיהודית", הוא אומר, "ילדים מתים עליה, היא הפכה למפורסמת בפני עצמה".

קשה להיות בן 65 בתעשייה הזו?

"תראי, הנוער תמיד יהיה בשלטון. דור הולך ודור בא, את רואה מה הולך בעולם וגם בפוליטיקה, באוסטרליה יש ראש ממשלה בן 37. אני מרגיש צעיר ברוחי ובנפשי, אני עושה תרגילי בטן בבית, בעבר שיחקתי כדורגל. אני מרגיש טוב ועסוק. והכי חשוב הוא שאין גיל לאהבה, ואני מאוד אוהב את אשתי, תכתבי את זה.

דווקא בגיל הבוגר יותר את מסתכלת על דברים אחרים ולא על מין וסקס ודברים כאלה, אלא על החיים בצורה קצת שונה. אני מרגיש שהזוגיות שלנו נותנת השראה להרבה אנשים".

"א יידישע חפלה" מוקדשת ל-70 שנים למדינת ישראל. איך הרגשת ביום העצמאות האחרון?

"כל חיי תרמתי למדינה, הבית שלי מלא בתעודות הוקרה, יש לי תמונות עם ראשי ממשלות ומכתב מיצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל, שכתב לי פעם 'בטוחני כי הזמר והמחול המזרחי עוד יתפוס את מקומו הראוי בחיי התרבות והיצירה'. אנחנו בתנופה אדירה לתרבות הישראלית ולהיכלי התרבות, אבל המוזיקה השתנתה.

אני מתגעגע לפעמים למוזיקה של ארץ ישראל הישנה שעליה גדלתי, אבל גם נהנה מהאופן שבו ישראל התפתחה. בכל מדינה יש שחיתויות, זה קרה לקלינטון וקנדי, זה לא דווקא אצלנו".

שימי תבורי ויהודית באומן. צילום: מירה פוקס

יהודית ואתה מצליחים לשמור על עניין רב בתקשורת. איך אתם מרגישים ביחס לזה?

"מה שכותבים זה דבר אחד, בסוף אנחנו פשוט סבא וסבתא. לא צריך להקשיב לכל הרכילויות. אנחנו מבלים הרבה זמן עם הנכדים של שנינו, אנחנו זוג נהדר ו ואוהבים את העולם הזה, ומצפים רק לטוב".

מירי אלוני מככבת בתיאטרון אבל קודם כל – זמרת

שותפתו של מירי ל"א יידישע חפלה", מירי אלוני, יודעת בעצמה מה זה לככב בשערוריות. גם היא הייתה במרכזן של שיחות רבות והעיקרית שבהן עסקה בנושא 'כיצד הפכה הזמרת האייקונית לזמרת רחוב ושרה בנחלת בנימין, כדי להתפרנס'.

מאז עברו 15 שנה, מופע הנחלה של מירי כבר הפך למוסד ונראה שמלבדו, יש לה לא מעט תעסוקה: היא שיחקה בסדרות הטלוויזיה "להרוג את הסבתא" ובשתי עונות של "צומת מילר", וכן משחקת היום ב"התיאטרון העברי" במחזה "אהבה וכאב" על פי ספר של צרויה שלו.

מירי אלוני. צילום באדיבות יידישפיל

"הקריירה שלי כשחקנית עולה ופורחת בשנים האחרונות אבל יחד עם זה אני זמרת קודם כל", אומרת אלוני. "זה כשרון מולד וזה מה שאני עושה כל חיי".

מדוע דווקא עכשיו, בחרת לשיר ביידיש?

"בהצגה המוזיקלית א-יידשע-חפלה אני אשיר את הלהיטים שלי, וגם כמה שירים ביידיש. אנחנו עובדים על בית ביידיש ל"שיר לשלום'". כשגרתי בגרמניה הייתי מופיעה עם חומרים ביידיש, כמו השיר, 'בעלז, מיין שטיטלגע בעלז', ופעם עשיתי תפקיד ראשי בהצגת יידיש בשם 'שירת לבי' של המפיק נתן גלבוע. זה היה תפקיד חיים".

גדלת על השפה הזו?

"לא ממש. אני ילידת הארץ, גדלתי בגבעתיים, אמא שלי גם ילידת הארץ ואני נצר למשפחת השומר. הדוד של אמא שלי הוא אלכסנדר זייד, הם היו חלוצי העלייה השנייה מולינה. סבתא שלי הייתה מדברת קצת יידיש לפעמים, ואולי גם שמעתי קצת מהשכנים, אבל זה היה סממן של הגלותופה רצו להצמיח דור חדש של צברים שיקדשו את העברית.

היידיש הושתקה, רצו לקבל גט כריתות מהגולה וממנה. זה רק תודות לשמוליק עצמון ולתאטרון היידישפיל שיש לה היום מעמד ומקום ממוסד. בתיאטרון הזה משחקים גם שחקנים צעירים שלומדים ומתחברים לשפה, זה מאוד יפה".

מירי אלוני עם אלי פיניש בסדרה המשובחת "להרוג את הסבתא" צלמת: ורד אדיר | באדיבות yes

מה עושה לך היידיש?

"היא מחממת לי את הלב. יידיש היא שפה רכה, יש לה ניגון אחר לגמרי, המוזיקה שלה שונה לחלוטין מכל שפה אחרת".

אבל כיצד היא קשורה לחפלה?

"ההצגה המוזיקלית הזו חוגגת 70 שנה למדינה ואת קיבוץ הגלויות שלנו, כל המיקס הזה שאנחנו חיים איתו. יש כאן תרבויות שונות והערב הזה אומר שכן, אפשר לחיות יחד, לשמוח אחד עם השירים של השני. ובהחלט יש שמחה ביידיש, אני אשיר 'צ'יריבים צ'יריבום', ועוד שירים ידועים ומוכרים".

ומה תחושותייך לגבי שנת ה-70 של מדינת ישראל?

"אוי", היא צוחקת, "אלה תחושותיי, המילה 'אוי'. יש קטע במופע שאני אומרת שהלוואי שמשיח צדקנו יגיע מהגלות ולא יבהל ממה שהוא יראה כאן. בוא נגיד שתהיה לו הרבה עבודה".

בינתיים ממשיכים לפגוש אותך בימי שלישי ושישי בנחלת בנימין?

"בהחלט. לפעמים אין לי זמן, כי יש צילומים אבל יש לנו קבוצת וואטסאפ של הקהל הקבוע ואני צריכה להודיע לאנשים לא לבוא סתם. יש אנשים שמאוד מאוד מחכים לזה. הקמתי מוסד, אני תמיד צוחקת שאני בטח כבר צריכה לשלם לעירייה ארנונה.

זה לא משהו עצוב, חס וחלילה. זה התחיל כאקט של מחאה בשנת 2003 על קיצוץ בתקציבי התרבות, והתאהבתי בזה, זה התקבל על ידי הקהל ממש עם המון אהבה וחום. אני מאוד אוהבת את הקשר הבלתי אמצעי הזה עם הקהל. לא מזמן הזמנתי תיירת צרפתייה לשיר איתי, והקטע הזה עלה ליוטיוב וקיבל יותר משני מיליון צפיות בכל העולם!".

את א-יידישע חפלה תוכלו לראות ב- 8/10, 22:00, בתיאטרון יידישפיל בתל אביב
מחיר לגולשי מוטק'ה 90 ₪ במקום 200 ₪

לרכישה ישירה במחיר מיוחד לחצו כאן 

רבקה מיכאלי, שרה'לה שרון, ציפי פינס ונורית גפן נוסעות לתאילנד

למבוגרים בלבד - שחקנים בני 70 מככבים בהצגה חדשה

למה שרה'לה שרון מאוכזבת?

 סודות השיער הלבן

דליה מזור - כוכבת מאז ולתמיד
 

סודות הטיפוח של אילנית

סודות הטיפוח של חני נחמיאס