ששת מימדי הבריאות הנפשית החיובית (מאמר רביעי בסדרה)

בסקירה נרחבת של השאלה מהם החיים הטובים ומהו מושג האושר, מגיעים ריף וסינגר למסקנה שמהות הבריאות החיובית כפי שנחקרה במדעי החברה, והפילוסופיה היא בעיקרה מטרה בחיים (purpose in life), המושגת כאשר האדם בוחר עיסוקים, פעילויות משמעותיות שמקנות לו תחושה של כבוד (dignity) וסיפוק, וקשרים בעלי משמעות, היכולת לאינטימיות ואהבה הדדית, עניין ואיכפתיות כלפי אחרים. הערך העצמי נובע, במידה רבה, מכך שהאדם מקבל כמות מספקת של חיבה ואהבה. המחברים מתבססים כאן על התפיסה הפילוסופית של הפילוסוף האנגלי ברטרנד ראסל האומר כי יחסים משמעותיים יכולים לבוא לידי ביטוי גם בדאגה לאחרים, כמו בהורות או בתפקידים חברתיים שבהם מתבטאת העזרה והדאגה לאחר. קשר רגשי משמעותי הוא גם הצורך להשתייך והצורך בביטחון. קיומם של קשרים מספקים ומעשירים עם אחרים הוא גם תהליך דינאמי. יחסים משמעותיים נוצרים ומתעצבים מחדש לאורך החיים, ולפי ראסל דורשים מאמץ מתמשך והשקעה. המימד האחר של הבריאות החיובית מתקשר לתחושה של ערך עצמי ושליטה. הרווחה הנפשית האנושית היא, לכן, תהליך דינאמי, לא מצב נתון. עם זאת, המחברים מציינים שקיימת שונות רבה במהות איכות החיים בתרבויות ובקהילות שונות, כשהמשותף לכולם היא המעורבות בחיים שהיא הבסיס לבריאות חיובית. נוסף על מטרות ומעורבות בין-אישית מציינים החוקרים גם את תרומתן החשובה של אהבה עצמית, הערכה וקבלה עצמית , תחושת השליטה והיעילות. כל אלה הם מרכיבים חשובים של תפקוד אופטימלי והסתגלות. תכונות אלו נבנות, כאמור, כשיש תחושה של מטרה בחיים וקשר רגשי משמעותי, והן גם מחזקות ותורמות להשגת המטרות בחיים ולאיכות הקשרים. בהתייחס לבריאות הפיזית, המחברים מציעים לחקור וללמוד על תפקודי הגוף לא במצבי מצוקה ולחץ, אלא במצב של רווחה. קיימים מחקרים רבים המצביעים על הקשר בין מצבי לחץ, כעס, חרדה ורגשות שלילים בכלל (כמו כעס) על המערכת החיסונית. בבריאות החיובית הדגש המחקרי מוסט לכיוון ההשפעה ההדדית של חוויות חיים חיוביות ובעלות משמעות על התפקוד הביולוגי. בתהליך הגשמת מטרות בחיים ויחסים בעלי איכות חיובית מעורב הגוף. מאחר שמערכות היחסים של האדם והבחירות שהוא עושה בחייו טעונים רגשית, חשוב להבין מה קורה לגוף בתהליכים אלה. במסגרת מחקרים שנערכו נתבקשו נבדקים צעירים, מבוגרים וזקנים, לתת את ההגדרה האישית שלהם לתפקוד חיובי או אידיאלי בשלב זה של חייהם ולתאר את חוויית ההזדקנות שלהם.


ריף וסינגר מצאו במחקריהם שישה מימדים, כשכל מימד כולל מספר משפטים המתארים או מאפיינים אותו. מימדים אלה יכולים לשמש כקריטריונים הקובעים את קיומה של בריאות חיובית: 1. קבלה עצמית וקבלת העבר שלי. 2. קשר חיובי משמעותי עם לפחות אדם אחד. 3. תחושה של אוטונומיה בקבלת החלטות וניהול חיים. 4. שליטה אופטימלית בסביבה לשם מימוש רצונות ותוכניות. 5. מטרות ברורות בחיים. 6. תחושה מתמדת של התפתחות. 1.
קבלה עצמית
: מוגדרת כמרכיב מרכזי של הבריאות הנפשית וכן כמאפיין של הגשמה עצמית, תפקוד אופטימלי ובשלות. כשמדובר באוכלוסייה המבוגרת, אפשר לדבר גם על קבלה של העבר כחלק מתהליך של סקירת העבר ואינטגרציה. היכולת לבחון את החיים גם אם היו מלווים בהתנסויות כואבות ובאובדנים, כמכלול שבו הרווחים וההישגים מפצים או מקטינים את עוצמת האובדנים, היא מרכיב חשוב בבריאות הנפשית של האדם הזקן. קבלה עצמית היא נקודת המוצא בהתייחסות האדם אל עצמו ואל העולם. אדם עם קבלה עצמית ודימוי עצמי חיובי יתייחס אל ההישגים ואל החלקים החיוביים והמוצלחים באישיותו ובחייו. זה אותו אדם שיסתכל על חצי הכוס המלאה בתיאור עצמו, משפחתו וחייו. אין ספק שיש מרכיב אישיותי בהתייחסות זאת. מי שמטבעו הוא ביקורתי מאוד, אדם שמציב לעצמו סטנדרטים גבוהים ומטרות שקשה להשיגן, הוא זה שבאופן טבעי יהיה פחות מרוצה ויותר ביקורתי בהצגת עצמו וחייו. אדם כזה גם נוטה להיות ביקורתי כלפי הסביבה שלו, לאור הדרישות הגבוהות שהוא מציב והקושי ליישמן. 2.
יחסים טובים עם אחרים
: מרכיב חשוב נוסף הכרחי לבריאות חיובית היא מערכת יחסים יציבה ומבוססת עם לפחות אדם אחד משמעותי בחיים. אדם זה יכול להיות בן משפחה, חבר, שכן, או כל אדם משמעותי אחר. האדם הוא יצור חברתי - הוא נולד להתקשר, והצורך בהתקשרות אינהרנטי והכרחי להתפתחות נפשית תקינה. רוב המודלים העוסקים בהתפתחות פסיכולוגית וברווחה נפשית דנים בחשיבות מערכת יחסים המבוססת על חום ואמון. היכולת לאהוב נחשבת, לפיכך, מרכיב חשוב בבריאות הנפשית. אנשים שהגיעו להגשמה עצמית מתוארים בדרך כלל ככאלה שיש להם רגשות חזקים של אמפתיה וקבלה של בני אדם, וככאלה שמסוגלים לאהבה גדולה יותר, חברות עמוקה יותר והם בעלי יכולת הזדהות מלאה יותר עם אחרים. היכולת לפתח יחסים עם אחרים היא גם קריטריון לבשלות רגשית. קשר משמעותי הוא תהליך דינאמי, מתפתח ומתעצב כל הזמן - כמו שאושר אינו מטרה קלה, אלא מאבק תמידי. לכן, בריאות חיובית פירושה מעורבות בחיים שיש בה גם סיפוק ואושר אך גם כאב ומאבק, כשלפעמים דווקא אירועים קשים ולוחצים הם אלה שנותנים משמעות. ריף וסינגר מצטטים את הפילוסוף האנגלי ראסל שטען כי טעם החיים נובע יותר מכל מרגשות של קבלה ונתינה כשהאהבה מגבירה את כל הנאות החיים. בבגרות ובזיקנה מופיעה היכולת לאינטימיות והיכולת לנתינה יצירתית, זו היכולת "להפרות" - להעניק מהידע ומהניסיון שלי לאדם אחר, והיכולת לשאוב סיפוק והנאה מהיותי מנטור - מדריך של הדור הצעיר יותר - בשלב שבו אני מרגיש שהגעתי ליכולות המקסימליות שלי.


3.
אוטונומיה
: היא, למעשה, הגדרה עצמית. הכוונה לעצמאות הרגשית של האדם, ליכולתו לכוון את התנהגותו מבפנים, יכולתו לעמוד בפני לחצים. אדם שיש לו תחושה פנימית של אוטונומיה הוא זה שיש לו יכולת פנימית להעריך את עצמו ואין הוא זקוק לאישור הסביבה. בגיל מבוגר, כשמערכת החיזוקים והתמיכה החיצונית נחלשים ונעלמים, הופכת היכולת להערכה עצמית אינדיווידואלית, תוך פנייה פנימה ושחרור מנורמות חיצוניות, לחשובה ביותר. במונחים של פרידה ואינדיווידואציה זו היכולת הגבוהה ביותר להגיע לאינדיווידואציה. יכולת זאת מאפשרת במהלך ההזדקנות ובזיקנה לשמור על דימוי עצמי וערך עצמי חיוביים למרות החולשה הגופנית והיעדר הסטטוס המקצועי והחברתי שהיה לאדם בעבר, וללא תפקידים חברתיים משמעותיים. בחיי היומיום מתבטאת האוטונומיה ביכולתו של האדם לקבל החלטות, להחליט מה מתאים לו, ואיך הוא רוצה לחיות את חייו מבלי להיכנע ללחצים מהסביבה. בזיקנה החלטות אלה יכולות להתייחס להתלבטות לגבי מעבר לדיור מוגן ובחירת המקום המתאים, קליטת עזרה הביתה, בחירת מסגרת מתאימה או אפיק מתאים למילוי זמן פנוי, אופי ומידת העזרה לילדים, נכדים ועוד. 4.
שליטה בסביבה
: זו היכולת של האדם ליצור או לבחור סביבה שמתאימה למצבו הנפשי, הפיזי והחברתי, המאפשרת לו לקחת חלק בפעילויות משמעותיות, לשמור על מעורבות בחיים על ידי עיסוקים מנטליים ופיזיים. זה מתבטא ביכולת לנצל הזדמנויות שונות בסביבה למרות מגבלות אפשריות בגיל מבוגר. לא מעט אנשים מבוגרים הם בעלי תחושה של אוטונומיה. הם מסוגלים לקבל החלטות, להעריך ולשפוט מה מתאים להם ואיך הם רוצים לנהל את חייהם, באופן בלתי תלוי בלחצים המופעלים עליהם לא פעם על ידי הסביבה. עם זאת, יש כאלה שלמרות האוטונומיה עדיין היכולת שלהם ליישם את הרצונות או התוכניות שלהם היא מוגבלת. כך, למשל, גב' כהן, שהיא אלמנה וזקוקה לפעילות מנטלית ולחברה. גב' כהן יודעת שטוב יהיה אם תתחיל לשחק ברידג', אך היא דוחה מיום ליום ומשבוע לשבוע את הצעד הראשון שעליה לעשות - להתקשר למועדון הברידג' שבסביבת מגוריה ולהירשם. הקושי נובע מחרדות ומחוסר ביטחון עצמי, חוסר אנרגיה ומוטיבציה נמוכה. היא איננה אקטיבית מספיק בחייה, וזה בא לידי ביטוי גם בקשר שלה עם הילדים. הם מבקשים שתשמור על הנכדים, והיא נענית לבקשתם גם כשזה לא מתאים לה, כשהיא מרגישה שאין לה כוח, או שהיתה מעדיפה לעשות משהו אחר. במצבים אלה היא חשה לעתים תסכול ולחץ המתבטאים בכאבי ראש וסחרחורת. רק כשהיא מרגישה לא טוב, היא משוחררת מהתפקיד מבלי להרגיש איום או אשמה. לעומת גב' כהן, שהיא עצמאית אך אינה שולטת בסביבה, יכול אדם זקן עם מוגבלות פיזית הזקוק לעזרה סיעודית לנהל את הסביבה המיידית שלו למרות הנכות. הוא יכול להיעזר במכשור ובטכנולוגיה לשיפור התפקוד שלו, או לכוון ולהפעיל את המטפלים בו באופן שבו יוכל להמשיך ולהיות מעורב רגשית ומנטלית במה שקורה סביבו. 5.
מטרות בחיים
: בכל גיל ובכל מצב חשוב שלאדם יהיו מטרות בחיים, סיבה לקום בבוקר או להתחיל שבוע חדש. זאת האמונה שיש משמעות ומטרה לחיים. זה חלק מהתפיסה האקזיסטנציאליסטית שמדבר על תחושת כיוון והמשכיות. בגיל מבוגר המטרות הן לטווח קצר וממוקדות יותר. כדי שלאדם תהיה תחושה של סיפוק, חשוב שמטרותיו יהיו ברורות ושחלקן לפחות יהיה לצורך סיפוק צרכים שלו ולא רק של אחרים. יש מי שמטפל בבת/ן-זוג וכל המטרות שלו מכוונות למטרה זו. זה אמנם נותן תחושה של משמעות לקיום, אך אינו מאפשר לאדם להרגיש שהוא עצמו מעורב בחיים מתוך סיפוק ושביעות רצון. 6.
התפתחות אישית
: הכוונה היא לכך שבכל שלב בחיים, כולל בשלבים האחרונים כשהאדם זקן ומוגבל, עדיין תהיה לו תחושה של התפתחות. זו היכולת להמשיך ולהתפתח ולממש יכולות ופוטנציאלים. להתפתח כאדם. זו פתיחות לחוויות כשתמיד ובכל גיל יש מקום לשינוי ולהמשך גדילה והגשמה עצמית. תחושה של התפתחות יכולה להיות גם דרך ילדים, נכדים ואף נינים שמתפתחים ומגיעים להישגים, או עוברים שלבים משמעותיים בחיים כמו נישואים, סיום לימודים, שחרור מהצבא, ועוד. לסיכום, מדובר במספר תחומים המשולבים זה בזה המאפשרים תפקוד פסיכולוגי טוב. ניתן להשתמש במודל הזה הן להערכה והן להתערבות טיפולית. אני מכנה את ששת הקריטריונים "מפתחות לבריאות חיובית" ומציעה לאדם לבחון באיזו מידה יש לו אותם והאם הם במצב תקין. יתכן שאחד המפתחות חלוד או שבור, ולכן נוכל לנסות לתקן אותו. המודל מאפשר מיפוי בהיר ופשוט של מקור הקושי או החולשה, ולכן ההתערבות הטיפולית תתמקד תחילה ב"מפתח" החלש.
למאמר האחרון בסדרה

לחץ

למאמר הקודם בסדרה

לחץ