תערוכה חדשה: אתא - מפעל, אופנה וחלום

מי שנולד בעשורים האחרונים שייך לדור שלא ידע את אתא. עבור המבוגרים יותר אתא הייתה חלק מהחיים, והיום חלק מהזיכרונות. מכנסי החאקי המקופלים שלבשו כולם, כובע הטמבל שהפך לסמל והחולצה הכחולה, כולם יוצרו שם, וכפי שנעלמו אלה, נעלמה מאז סגירתו הטראומטית של המפעל לפני כ-25 שנה גם הגאווה הפועלית וחדוות העמל הפשוטה. מפעל הטקסטיל החלוצי, שהפך לרשת חנויות אופנה משגשגת, נסגר לאחר מאבקים ב-1985 והיה לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית המתחדשת זוכה בימים אלה לתערוכה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. התערוכה, "סיפור של מפעל, אופנה וחלום" שמה, תיפתח ביום ה' הקרוב (6 באוקטובר). התערוכה, שלצדה קטלוג עב כרס, מציגה נוסטלגיה במיטבה. בחלקה הראשון, אפשר ללמוד על הקמת המפעל על ידי בני משפחת מולר מצ'כיה, הווי חיי העובדים בשנים הראשונות והמאבקים האידיאולוגיים שליוו אותו וקדמו לסגירתו. החלק השני מוקדש לתוצרי המפעל לדורותיהם, מבגדי העבודה והחאקי וכובעי הטמבל שהפכו לסימן ההיכר של הישראלי של אז (ונראו מצוין על דוד בן גוריון ושרוליק המצויר של דוש) ועד לשמלות המיני הפרחוניות של שנות השישים שעוצבו בהשראת אופנת המערב. אוצרי התערוכה, מוניקה לביא וערן ליטוין, מדריכים אותנו, יומיים לפני הפתיחה, בין התמונות הנוסטלגיות, המסמכים, שרטוטי המגזרות מהמפעל, הכרזות, הסרטונים והבגדים. פריטי הלבוש שרדו, אגב, עשרות שנים במצב מצוין ומוצגים בוויטרינות. ברקע אפשר לשמוע תשדיר פרסומת לאתא המושר בקולו של שלמה ארצי הצעיר, ובאחת הכרזות המצולמות של הימים ההם מככב אורי גלר. שתי הדמויות החשובות בסיפור של אתא הם אריך והנס מולר, בני דודים ממשפחה יהודית-צ'כית מתבוללת ועשירה, בעלת מפעל לטוויה, שהחליטו להקים מפעל דומה בארץ ישראל. הרעיון להקים כאן מפעל עלה במוחו של אריך מולר בעת שישב בשבי הרוסי במלחמת העולם הראשונה. בשנות העשרים הגיע ארצה כדי לתור אחר מקום מתאים להקמת המפעל ובחר בשטח של 110 דונם דרומית לכפר הערבי עטא (כיום קריית אתא).


בהמשך גייס את בן דודו הנס, שהפך לשותפו. למפעל קראו השניים על שם כפר עטא, שהפך באותיות לטיניות ל-ATA ובחזרה לעברית ל"אתא". כדי לתת משמעות נוספת לשם ביקשו מש"י עגנון להמציא לו ראשי תיבות. הנ"ל, כך מספרים, ביקש כוסית קוניאק וכעבור כמה דקות הפיק את "אריגי תוצרת ארצנו". המפעל שימש בתחילה לטוויית בדים בלבד, ובקיץ 1935 נוצר סליל החוטים הראשון. בתחילת שנות הארבעים החלו לייצר בו גם בגדים, בעיקר בגדי עבודה כחולים ובגדי חאקי, זולים ועמידים. בתערוכה ניתן להתרשם מחיי הפועלים במפעל. הראשונים ביניהם הובאו מצ'כיה והתגוררו בצריפי עץ צנועים. בין השאר מוצגת סדרת צילומי העבודה במפעל של הצלמת אנה ריבקין-בריק, מי שצילמה את ספרי הילדים הקלאסיים "אלה קארי הילדה מלפלנד" ו"נוריקו סאן הילדה מיפן". למרות שהיה מפעל פרטי, הייתה ההסתדרות פעילה באתא לאורך כל השנים והתקיימה בו אידיאולוגיה סוציאליסטית. תנאי ההעסקה היו מהמשובחים בתקופה, לעובדים הוצעו בונוסים מהרווחים, הוקמה עבורם צרכנייה מוזלת, נבנו שיכוני מגורים בסמוך למפעל, ואף מעון לילדי האמהות העובדות. גם הנופש השנתי בפנסיון שלו זכו העובדים היה לשם דבר. די מהר הפך המפעל לגדול ביותר מסוגו במזרח התיכון ובשנות השלושים אף ייצא את סחורותיו למדינות ערב. מוצרי החברה שלטו ברחוב הישראלי והיו לחלק בלתי נפרד מהתרבות ומהאופנה המקומיות. עם קום המדינה הפכה אתא לספקית הביגוד הראשית של צה"ל. זמן קצר לאחר מכן נרכשו חלק ממניות המפעל על ידי אפריקה-ישראל והוא חדל להיות עסק משפחתי, ובהמשך פרש אריך מולר מהנהלת המפעל בעקבות חילוקי דעות עם בן דודו. בתחילת שנות החמישים הפכה אתא לספקית המרכזית של ביגוד לסקטור האזרחי במסגרת תוכנית הצנע. ב-1955 קמה למפעל תחרות, וכדי להצעיד אותו קדימה החליט הנס מולר ליישם תוכניות פיתוח יקרות ולערוך פיטורי ייעול, שהובילו לשביתה הגדולה של 1957. השביתה, שעוררה הדים רבים, היוותה מאבק משמעותי בין שתי תפישות עולם, הסוציאליסטית והליברלית. הפשרה בין העובדים להנהלה הושגה לבסוף בעזרת בן גוריון.


אחרי מלחמת ששת הימים, עם היפתחות החברה הישראלית למערב, ננטש החאקי לטובת אופנת הימים ההם בביגוד - שמלות מיני, מכנסי פדלפון וג'ינס, שעוצבו בידי מעצבי האופנה של אז, לולה בר, עודד גרא, ג'רי מליץ ואחרים. רשת אתא התגלגלה אז, אחרי מותו של הנס מולר ב-1962, בין ידיים רבות והגיעה לכונס הנכסים. משנת 1983 החלו ניסיונות נואשים למצוא קונה למפעל, ופועלי אתא, בראשות יו"ר ועד העובדים פיני גרוב, יצאו להפגנות סוערות שהידרדרו לאלימות. קטעים מצולמים מהאירועים הללו, מתוך מהדורת מבט לחדשות של אז, ניתן לראות בתערוכה. ב-1985, לאחר שלא נמצא קונה למפעל, נסגרו שעריו, ואלף פועלים שבילו בו עשרות שנים מחייהם והזדקנו ביחד איתו הלכו הביתה. עם סגירת המפעל כתב הזמר והמשורר שמעון ישראלי את השיר "אתא מכרתנו": "ועכשיו באו הבעלים החדשים - והתחילו הבעיות. הם פשוט לקחו את אתא והפכו אותו למניות, במקום להשקיע במפעל - פתחו רשת ענקית של חנויות, חנויות יוקרה עם בגדי אופנה לסנובים ולמיוחסים, וזהו, הסוף ידוע: כונס הנכסים. המכונות דוממות, המפעל הציוני הזה - סגור".
"אתא - סיפור על מפעל, אופנה וחלום", אוצרים: מוניקה לביא וערן ליטווין, מוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב. התערוכה תיפתח ביום חמישי, 6 באוקטובר ותינעל ב-30 במרץ

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: רביעי בערב

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה

ביקורת ספר: תיק נעדר

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת ספר: חשד לשיטיון