אילו פירות גדלים על עץ החיים שלכם?

אילו פירות גדלים על עץ החיים שלכם? חמצמצים, קשים ומרירים, או מתוקים ועסיסיים? המסר של ההצגה "עץ החיים", שהעלה החוג לדרמה ב"משען נאות אפקה", הוא שכל אחד מאיתנו יכול "לגדל" על העץ שלו איזה זן של פירות שיבחר, ואף פעם לא מאוחר להשביח את התוצרת. ההצגה עלתה במסגרת "שבוע האמנות והאהבה", הנערך בבית מדי שנה החל בט"ו באב ובמהלכו מוצגות עבודות אמנות חזותית של הדיירים ומועלים מופעים בתחומי המחול, השירה והתיאטרון. המחזה "עץ החיים" נכתב על ידי הדיירים החברים בקבוצת התיאטרון. סיפור המסגרת שלו הוא טיול תמים שעורכות שתי נשים, כשהן נתקלות בעץ מוזר שפירותיו הן קופסאות ריקות. בסיוע חברי הקבוצה האחרים, המגלמים דמויות שונות מעברן, הן חוזרות באמצעות העץ לתחנות חייהן ולרגשות שחוו במהלכם. כל אחד מאלה הופך לפרי שממלא קופסה ריקה. בקבוצת הדרמה של הבית חברים עשרה דיירים, המבוגר שבהם בן 92. הקבוצה הוקמה לפני שנתיים בהדרכתה של בימאית התיאטרון הקהילתי טלי ליברמן. "היה ברור לי כבר מהמפגשים הראשונים", היא אומרת, "שהדינמיקה בין חברי הקבוצה תיתן להם הרבה מעבר לתיאטרון ולמשחק עצמו. זה מעצים כל אחד בנפרד ויוצר קשרים שבלי הפתיחות במפגשים שלנו, לא היו נוצרים". בשנה שעברה העלתה הקבוצה לראשונה מחזה שנכתב במשותף, בשם "דירה להשכיר", שעשה שימוש בספר הילדים הקלאסי של לאה גולדברג לתיאור הווי החיים בבית הדיור המוגן. "העלינו אפיזודות מחיי הבית שלנו", מספרת מאירה רונן בת ה-76, מחברי קבוצת התיאטרון, "וביחד עם המדריכה שלנו חיברנו מחזה". השנה העלו את "עץ החיים". "הפעם עלינו מדרגה ועבדנו על רגשות ועל תקופות בחיינו, ילדות, נערות, בגרות, זיקנה", מספרת רונן, "ויצרנו מין אגדה, על מסע של שתי נשים בחזרה אל עברן. המחזה מתמודד עם זיכרונות מהעבר, החיים בהווה, הילדות והנערות, הבגרות והזקנה. עם רגשות כמו אהבה, חמלה, פחד וקנאה. אנחנו מעלים סצינות מגן הילדים, מהנעורים בתנועת הנוער, סצינה על זוג שחוזר לעץ המוכר אחרי 60 שנה ומוצא את הלב עם החץ והשמות החרוטים".


את המחזה כתבו במשותף עם הבימאית. "הסיפורים מבוססים בחלקם על החיים שלנו. טלי הצליחה ליצור מאיתנו קבוצה כל כך מגובשת, שבתוך התהליך הלבבות נפתחו ואנשים סיפרו סיפורים. חלקם עצובים, חלקם מצחיקים, מרגשים, ומתוכם בחרנו כמה". היא עצמה מורה ומנהלת בית ספר בגמלאות וחובבת תיאטרון מילדות. "השתתפתי בחוג תיאטרון עוד בבית ספר יסודי. חוץ מזה אומרים שכל מורה הוא שחקן מתוסכל. בכל מקרה, כמורה, קל לי יותר לעמוד מול קהל". היא עזבה את המשק המשפחתי בבאר טוביה לטובת בית הדיור המוגן לפני כשמונה שנים ומאז היא לא מורידה הילוך. היא יו"ר ועד הדיירים, פעילה בתחום התרבות, חברת ועדת העיתון, ארגנה תערוכה של אמני הבית, משתתפת בחבורת הזמר ובנוסף מדריכה בתערוכה 'דיאלוג עם הזמן' (העוסקת בהיכרות עם הזקנה) במוזיאון הילדים בחולון. "הילדים שלי אומרים שבלתי אפשרי לקבוע אתי פגישה". כשנוסף למצבת החוגים בבית גם חוג לדרמה, לא היססה לרגע. "אני מרגישה שם מצוין. החוג נותן אפשרות להתבטא בכל מיני תחומים. במלל, בתנועה, בהבעות, זה דבר נפלא".
ואיך משננים את הטקסטים הארוכים?
"זה לא כמו ללמוד טקסטים של שייקספיר. אלה דברים שבאו מתוכנו ולכן היה קל יותר להתחבר אליהם ולזכור אותם. כיוון שטלי לא חילקה את התפקידים וכל אחד מאיתנו בחר את הדמות שהוא רוצה לגלם, כבר היה חיבור ראשוני לטקסט. מעבר לזה, הנכדה שלי בת התשע עזרה לי לשנן כשהיא הייתה פה בחופשה ומאוד התעניינה בסיפור. קראנו את המחזה ביחד, היא מילאה תפקיד אחד ואני את התפקיד שלי. הנכדים מאוד גאים שאני שחקנית בהצגה". "אחד הדברים המרגשים ביותר מבחינתי", מסכמת ליברמן, "היה לראות אדם בן למעלה מ-90 יורד מהבמה כולו נרגש על כך שהצליח להגשים חלום, לזכור את הטקסט ולשחק. היה מדהים לראות איך חברי הקבוצה עזרו אחד לשני לזכור את הטקסטים הרבים, דבר לא טריוויאלי ולא פשוט עבורם. המפגש איתם והעבודה על המחזה היו עונג וחוויה מאוד מרגשת עבורי".
עוד על תחביבים:

סדנאות לכל גיל

קליעה: הרבה יותר מסלי קש

עיסת נייר: מפסלים בקלות

סריגה: הרבה יותר מסוודר

פסיפס: עולם שלם מחלקיקים קטנים

טלאים - זה כבר לא מה שהיה פעם