איסוף דגמי מכוניות: ולנו יש סוסיתא

אם חשבתם שמכוניות מיניאטוריות הן משחק ילדים, כדאי שתדעו שדגמי כלי רכב (באיכות שונה כמובן ממכוניות הצעצוע) הם פרטי אספנות, שמחיריהם יכולים להגיע גבוה מאוד. המודל היקר בעולם, נמכר לאחרונה בשלושה וחצי מיליון יורו. מדובר במודל של למבורגיני, עשוי מסיבי קרבון, זהב ויהלומים ויקר פי עשרה מהמכונית שהוא מייצג. אספנות דגמי המכוניות היא תחביב מוכר ופופולרי בעולם. אנחנו כרגיל מדשדשים מאחור, אבל חברה ישראלית חדשה שמבקשת להחיות את תפארת תעשיית המכוניות המקומית ולייצר את דגמי המכוניות הישראליות הקלאסיות כמו הסוסיתא ("הקוביה"), כרמל וסברה וכלי רכב צבאיים כחול-לבן, תחדיר אולי את חיידק המיניאטורות גם אלינו. מנחם רוזנברג (38) בעל החברה, "רכב אספנות" שמה, הוא מקור בלתי נדלה למידע בתחום תעשיית הרכב, בגודל מקורי או מוקטן, ואספן דגמים בעצמו. כבר כילד התמקד במשחקיו במכוניות צעצוע, ומאז לא חדל להתעניין בבעלי הגלגלים. הוא למד מכונאות רכב ועיצוב תעשייתי, ולמכוניות המיניאטוריות נחשף כשניהל חנות לדגמי מכוניות בירושלים. "בעולם זו תרבות מאוד מפותחת", הוא אומר. "יש מאות חברות שעוסקות בייצור הדגמים האלה, ויש לתחום ביטוי במגזינים, במועדוני חברים, בפורומים, בתערוכות ובתוכניות טלוויזיה. בישראל יש כיום כ-3,000-5,000 אספני דגמים רציניים. ניתן לקנות את הדגמים בארץ בעיקר דרך האינטרנט ואצל יבואנים ספורים". רוזנברג החל להיכנס לעובי הקורה, ובשל הרקע המכני והעיצובי שלו הפך למומחה בתחום ההיצע והיצרנים של דגמי המכוניות. במקביל החל להתוודע לאספנים המכורים. "ראיתי כמה מהאוספים הגדולים בארץ. פגשתי למשל שוטר לשעבר מרמת ישי שיש לו למעלה מ-3,500 דגמים, מתוכם למעלה מ-1,000 של ניידות משטרה מהארץ ומהעולם. לי עצמי יש אוסף צנוע, של מכוניות בריטיות בעיקר, כמו טריומף, יגואר, אוסטין, רולס רויס. לשותף שלי בחברה, שהתחיל לאסוף בגיל 13, יש היום 500 דגמים". המטרה הראשונית של החברה שהקים לפני כשנה היא לייצר דגמי מכוניות ישראליות, וכרגע הוא מחפש משקיע. "יש לנו רישיונות לייצר דגמים של סוסיתא, סברה וכרמל וכל מכונית שייצרה בעבר 'אוטוקרס', החברה הראשונה שייצרה רכב ישראלי. כיוון שבישראל יוצרו עד היום למעלה מ-400 גרסאות של כלי רכב למיניהם, הפוטנציאל לא קטן. בנוסף למכוניות נייצר דגמים של רכבים צבאיים ישראליים, טנקים ונגמ"שים, כמו טנק המרכבה, ואפילו מטוסים ישראליים כמו הכפיר והלביא. כבר ייצרנו אב טיפוס של דגם ג'יפ סופה ושל מכונית הסברה נמצא בעבודה. לקראת יום העצמאות הבא, ה-65 למדינה, נוציא דגם של סוסיתא בתכלת-לבן. המכוניות שרוזנברג רוצה להעלות באוב יוצרו בישראל בעיקר בשנות ה-50-80 של המאה שעברה. חברת "אוטוקרס", ובגלגולה הבא "רום כרמל", ייצרה עד שנת 1982 מכוניות שמעוררות היום ניחוח נוסטלגי, כמו סוסיתא, סברה, רום כרמל וכרמל דוכס. "בשנות ה-60 הן נמכרו טוב", הוא מספר, "אבל בשנות ה-70 התחילה הדעיכה, ולקראת סוף העשור היחידים שנסעו בהן היו הקצינים של צה"ל. "מה שהרס את הענף, היה ייצור של מכוניות לא ישראליות בארץ, כשהפורד אסקורט היתה המסמר האחרון. היא הורכבה בארץ והייתה הרבה יותר טובה מהרום כרמל. יבוא המכוניות היפניות שתפס תאוצה רק בשנות ה-80,דווקא לא היה הגורם המכריע. המערכת פשוט לא הייתה כלכלית, ועובדה שלא קם מאז בארץ אף יצרן רכב פרטי אחר".


בעוד שלדגמי רכבים רבים בעולם קמו מודלים מוקטנים, מקומם של כלי הרכב הישראליים נפקד משוק האספנות. "מעבר לאספקט המסחרי, יש לנו כאן עניין ציוני בתיעוד תעשיית הרכב הישראלית", אומר רוזנברג. "זה יכול לענות על ביקוש מצד הצרכן הנוסטלגי או מי שהייתה לו פעם מכונית כזאת, וגם מצד אספנים מחו"ל, יהודים וישראלים לשעבר, שמחפשים משהו מקורי מהארץ". תחביב איסוף דגמי המכוניות הוא, כפי שניתן לנחש, גברי בעיקרו, אבל יש גם אספניות. "יצא לי לפגוש בירושלים אספנית דגמי מכוניות ואפילו חרדית, אבל מרבית האספנים הם אכן גברים, ויש גם כאלה שמחפשים דגם של המכונית שהם נוהגים בה. בגדול, התרבות הזאת לא מאוד מפותחת בארץ, כחלק מתרבות הרכב בכלל שעשו כאן מאמצים גדולים להפוך אותה ללא-תרבות. בעולם, לעומת זאת, יש למעלה מ-600 יצרני דגמי מכוניות, כשהאיכותיים בהם נמצאים בגרמניה, בארצות הברית, בבריטניה, באיטליה ובסין. מייצרים את הדגמים מפלסטיק לסוגיו, מתכות, פיברגלס וקרבון, שהוא חומר מאוד חזק. את דגמי הסוסיתא שלנו נייצר מפיברגלס, כמו המקור".
איך נקבע המחיר של דגם?
"על פי איכות החומרים, כמות החלקים, רמת הדיוק והירידה לפרטים, וגם המוניטין של היצרן. רמת המכונית שעל פיה הוא עוצב משפיעה גם כן על המחיר. יצרני הדגמים משלמים תמלוגים ליצרן הרכב, וככל שהיצרן יוקרתי יותר הוא דורש יותר ומחיר הדגם עולה בהתאם. מובן שגם היקף הייצור משפיע על המחיר. היצרנים היוקרתיים מייצרים בסדרות מוגבלות". לא רק בחומרים וברמת הגימור, הדגמים שונים גם בגודלם ביחס למקור. "זה מתחיל מאמת מידה של 1:87, שמשמשת לייצור דגמי רכבות, יש דגמים של 1:64, שגודלם דומה למכוניות צעצוע, 1:43, הוא הגודל החביב על אספנים והוא הגודל שאנחנו נייצר. יש גם דגמים של 1:24, שהם גדולים יחסית ומתאימים לאספנים מתחילים. בגודל הזה יש גם מודלים מפלסטיק של מכוניות להרכבה, כמו דגמים של מטוסים, עם 100 ומעלה חלקים. הדגם הגדול ביותר הפופולרי הוא זה של 1:18, שאורכו יכול להגיע ל20-30 ס"מ, עם דלתות נפתחות, מכסה מנוע נפתח והגה שמסובב את הגלגלים".
מה בעצם מניע את האהבה הזאת?
"כשאנחנו רואים בקטן, משהו שאנחנו מכירים בגדול, זה גורם לנו הנאה. זו הסיבה שאנחנו נמשכים לגורי חיות, למשל. המכוניות המיניאטוריות לוחצות בדיוק על אותו כפתור. זה עושה לך את זה. פתאום אתה יכול להחזיק בכף היד את המכונית שתמיד רצית".
כלומר זה סוג של פיצוי?
"בוודאי, רוב האספנים היו רוצים את המכוניות האלה בגודל טבעי, בזמן שיש להם בקושי פיאט קטנה".
עוד על תחביבים:

עיסת נייר: מפסלים בקלות

סריגה: הרבה יותר מסוודר

פסיפס: עולם שלם מחלקיקים קטנים

טלאים - זה כבר לא מה שהיה פעם

סידור פרחים: שוזרים יופי בהנאה

גילוף ופיסול בעץ: לומדים דרך הידיים

לקהילת אספנות:

לחצו