אספנות רכב נוסטלגי: תחביב למבינים בלבד

זוכרים את המכונית של פעם, את הראשונה שנהגתם בה, את זו שהובילה אתכם לחופה או את זו שבה לקחתם את הילדים לפני שנים לטיולים? כן, גם מכונה עם לב ברזל יכולה לעורר רגשות וזיכרונות, כי מכונית היא לא רק כלי תחבורה. היא גם סמל לתקופות שעברו. יש אנשים שהחליטו להפסיק להתגעגע והחלו לאסוף את כלי הרכב הנוסטלגיים, להחזיר אותם לשימוש ולנהוג בהם כאילו לא חלפו שנים. אספנות הרכב הנוסטלגי צוברת תאוצה וב"מועדון החמש" ,שהוקם ב-1985, חברים כיום 860 אספנים. לדברי רון פז, דובר המועדון, כרבע מהם, גמלאים. "התחביב מושך אנשים מבוגרים, כיוון שמדובר במכוניות שהם עצמם נהגו בהן בצעירותם. הם זוכרים אותן בגעגועים, יש להם הרבה פעמים קשר רגשי למכונית מסוימת שמזכירה להם תקופה או אירוע מסוים בחייהם. בחורים בני 30 לא יכולים להרגיש אותו דבר". לחובבי הרכב המבוגרים יש יתרון נוסף על הצעירים. זהו הידע הטכני והמכאני שלהם לתפעול המכוניות הישנות. "רבים מהאספנים המבוגרים הם בעלי רקע במכונאות רכב או חשמל, וידע מכאני מאוד חשוב בתחביב הזה. מכונאים של היום לא יודעים לטפל במכוניות ישנות, ואנשים שזוכרים אותן מהשנים שהן הגיעו למוסך ביומיום יודעים לגשת אליהן. סיבות נוספות לשיעור הגבוה של המבוגרים בקרב האספנים הן הזמן הפנוי והאפשרויות הכלכליות שלהם. מדובר באנשים יותר מבוססים, שלא צריכים להיאבק על קניית דירה ועל פרנסת הילדים. אין ספק שזה הזמן לפתח תחביבים". בן עמי רטינסקי (75), צייר ומעצב גרפי בעיסוקו ותושב פתח תקווה, הוא חבר המועדון. התחביב התגבש אצלו בהדרגה, כשמצא את עצמו משמר ומשפץ את מכונית הפורד הישנה, מודל 48', שאותה קנה כשהייתה כבר בת עשר. "תמיד אהבתי מכוניות", הוא מספר. "עוד כחייל הייתי אחראי על הרכב בבסיס, וכשהתחלתי לשפץ את הפורד הישנה ראיתי שמתפתח כאן עניין של אספנות. התחלתי לרכוש עוד מכוניות, ובהמשך הצטרפתי למועדון. היום יש לי ארבע מכוניות אספנות - קורבט אחת, שתי לנצ'יות והפורד. שיפצתי אותן וכולן נוסעות. את המכוניות האלה צריך לתחזק כל הזמן, ומי שלא יודע לעשות את זה בעצמו, נכנס להוצאות. אני מתקן הרבה בעצמי. אני כמעט לא הולך למוסך. יש לי הרבה ניסיון, אני מכיר אותן היטב ומאוד נהנה מהן".


מועדון החמש נקרא כך בשל חמש הספרות שהרכיבו בעבר הרחוק את מספרי הרישוי של המכוניות. המועדון מארגן מפגשי אספנים ורכביהם ברחבי הארץ וטיולים משותפים. אחת לשנה נערכת "תחרות השיפוץ השנתית", שבה זוכה מי ששיפץ את רכבו בצורה הכי מוצלחת (התחרות הבאה תתקיים בשבת הקרובה, 5.2.11, באנדרטת משמר הגבול על כביש חדרה-עפולה). כדי להעריך נכונה את ההשקעה מלווה צוות השופטים את תהליך השיפוץ לכל אורכו. בסוכות נערך אירוע נוסף, "אירוע סוף הקיץ" של המועדון, בפארק הלאומי ברמת גן. במקביל מוציא המועדון לאור את עיתון האספנים "אבטומוביל". "בין חברי המועדון נוצרו קשרים חברתיים אמיצים, שהם חוצי מעמדות", אומר פז. "יש לנו מוסכניקים לצד מהנדסים ורופאים, סטודנטים וחיילים. הגיל והמקצוע לא משנים. מה שמאחד את כולם זה האהבה למכוניות האלה, הקשר הרגשי עם מכונה ששיפצת בעצמך. אין כאן שום רווח כלכלי. הרכב לעולם לא יהיה שווה את המחיר שהושקע בו. זה משהו שבא מהלב. אף אחד לא עושה את זה בשביל ביזנס". מכוניות האספנות לא יכולות לשמש ככלי רכב יחיד. "אף אחד מהאספנים לא משתמש במכוניות האלה ככלי תחבורה. הן לא יכולות להחליף את הרכב המודרני, ויש גם מגבלות של משרד התחבורה. אסור להן לנוע בכביש בין 7 ל-9 בבוקר בימי חול כדי למנוע שימוש יומיומי למטרות עבודה. בתמורה, יש הטבות כמו הנחה לשל 75 אחוזים בביטוח החובה ובאגרת הרישוי השנתית. יש כמובן צורך במקום מתאים לשיפוץ ולאחסון כלי הרכב, החייבים הגנה משמש ומגשם, וכמובן מגנבים". אם החלטתם לאמץ את התחביב, תוכלו להגיע למכוניות ישנות בשתי דרכים. "קודם כל", אומר פז, "קיים מלאי מכוניות בארץ. ברובן הן דורשות שיפוץ מקיף, אבל לפחות נמצאות קרוב וניתן לבדוק אותו לפני הקנייה ולנסות לנהוג או לגרור. המקור השני שצובר תאוצה הוא יבוא של רכבי אספנות מחו"ל. לפי החוק בישראל מותר לייבא רכב רק אם הוא חדש עד גיל שנתיים, או מוגדר כרכב אספנות וגילו 30 ומעלה. משרד התחבורה מעוניין לעודד תרבות מוטורית, אבל רוצה למנוע שימוש יומיומי ברכב. רכב אספנות אמור לשמש כתחביב".


הדרך הטובה ביותר לשים את היד על מכוניות עתיקות בעולם היא כמובן האינטרנט. "היום למעשה אין דרך אחרת. פעם אספנים היו נוסעים אחת לשנה לתערוכה בינלאומית ושם מחטטים בין הבסטות והחלפים, נוגעים בידיים. בעולם של ימינו לאף אחד אין זמן לחכות שנה ותמיד צריך איזה חלק שלא נמצא בארץ. גם אנשים בני 70 ו-80 אצלנו בקיאים בחיפוש ובתקשורת באינטרנט, אם זה דרך אי ביי או אתרי אספנות וחלפים". האם קיים דגם נוסטלגי שנהנה כיום מפופולריות מיוחדת? לדברי פז השמים הם הגבול והאופנות מתחלפות. "ככל שעוברות השנים אפשר לראות יותר מכוניות שפעם נחשבו לעממיות ונעשות מבוקשות. המכוניות של שנות השבעים, למשל, שנחשבו לחסרות חן ומרובעות תרתי משמע, עכשיו, בחלוף 30-40 שנה, הופכות אופנתיות. פולקסווגן טרנספורטר, פורד אסקורט, פורד קורטינה, מיני מיינור, פג'ו 404 וכמובן רכבי יוקרה מאותה תקופה כמו ב.מ.וו או מרצדס. אפילו לרכבים ישראליים כמו סוסיתא יש אספנים, וגם לסברה, מכונית הספורט היחידה אי פעם מתוצרת ישראל, עם הגג הפתוח". הרכב העתיק ביותר במועדון, הוא דודג' מודל 1921, שייבא פנסיונר בשם איציק קובל. "אגב, הסמל של דודג' בשנים הראשונות היה מגן דוד, וזה עורר ספקולציות שהאחים דודג' היו יהודים, למרות שאין לזה אישור היסטורי. כעבור כמה שנים הוחלף הסמל. למכונית הזאת יש גלגלים מעץ ומניעים אותה במנואלה, אבל יש לה טסט. זה מדהים, אבל הדבר הזה באמת נוסע".
עוד על תחביבים:

רוקדים כמו כוכבים

גילוף ופיסול בעץ: לומדים דרך הידיים

לשיר במקהלה: לא מפסיקים לשיר

ריקודי עם: כל אחד יכול לרקוד

אספנות: עיסוק שממלא את הנשמה

לקהילת האספנות של מוטק'ה:

לחצו