בובות סרוגות, תכשיטים מקפסולות קפה

לא מעט אנשים מחכים לפנסיה כדי לנוח, לשתות קפה עם חברים, לנסוע פה ושם לטייל, אבל בעיקר - להירגע מהמרוץ המטורף של החיים. אבל יש אנשים שבשבילם פנסיה זאת התחלה חדשה, גילוי עצמי מחודש. חלומות שהונחו בצד כל השנים חוזרים, והפעם כדי להתגשם. זה מה שקרה ליהודית זליגמן (81) ולשולה מצא (71), שתיהן דיירות באחוזת פולג, שהתחילו בשנים האחרונות לעסוק באמנות. אבל לא סתם אמנות - יהודית בין השאר מפסלת חיות מיוחדות מקרמיקה, ומייצרת תכשיטים מקפסולות של קפה (!). שולה סורגת בובות מופלאות, ובעצם על כל דבר - על עצים, על רהיטים ועל כסאות.

אם הייתם שואלים את יהודית זליגמן לפני 20 שנה מה היא מתכננת לעשות בפנסיה, היא ללא ספק הייתה אומרת לכם לשבת רגל על רגל ולצאת לשופינג. זה לא שהיא לא ידעה שיש בה אהבה לאמנות, אבל זה תמיד היה על אש קטנה. "אני רוקמת מגיל עשר", היא מספרת, "בעיקר טלאים, אבל במשך השנים עבדתי המון ולא היה לי זמן. סרגתי רק לילדים, שום דבר מיוחד".   

זליגמן התאלמנה כבר לפני 30 שנה מבעלה, יש לה שלושה ילדים והיא סבתא לתשעה נכדים. לפני הפנסיה הספיקה להיות גננת, מזכירה רפואית ומזכירה במשרד לעורכי דין. לפני שנתיים בערך הלכה ממש במקרה לחוג אמנות בשכונה, והאמנית שבה נולדה, או נולדה מחדש. "גיליתי את העולם הזה של היצירה, ונסחפתי. מאותו רגע פשוט ניסיתי הכל - ציור, פיסול ותכשיטים", היא אומרת. "אני מציירת ומפסלת בקרמיקה, ולאחרונה מייצרת תכשיטים מקפסולות של קפה".

שרשרת ראשונה – משלוש קפסולות של קפה

תכשיטים מקפסולות של קפה, פרי עיצובה של יהודית זליגמן. צילום באדיבותה 

איך הגעת לרעיון הקפסולות?

"מאז שגיליתי את אהבתי לאמנות אני כל הזמן מנסה להתחדש. ראיתי באיזה אתר במחשב תמונות של תכשיטים מקפסולות של קפה, והחלטתי לנסות. פשוט דופקים את הקפסולות עד דק, ועושים מהן חרוזים. השרשרת הראשונה שעשיתי הייתה שרשרת משלוש קפסולות. היא יצאה כל כך יפה שנמכרה מיד. אני מייצרת בעיקר שרשראות, אבל ניסיתי גם לשלב את שרשראות הקפה על כד קרמיקה שיצרתי והתוצאה יצאה ממש יפה. משהו מיוחד".

לפני שנתיים גילתה את עולם היצירה, והתאהבה. יהודית זליגמן, צילום באדיבותה 

זה מחייב אותך לשתות עכשיו הרבה קפה?

(צוחקת): "קניתי במיוחד מכונת קפה, אז יש לאמנות הזאת ערך מוסף, אני גם שותה קפה טוב וגם יוצרת".

הצבעים שהיא הכי אוהבת, לדבריה, הם הכחולים, הירוקים ואדומים. "הבעיה היא שרוב הקפסולות שלי בצבע זהב, כי זה הטעם של הקפה הכי אהוב עלי".  

הרבה לפני התכשיטים של הקפה, התאהבה זליגמן בקרמיקה. כל כך התאהבה, שנסעה יחד עם חבריה לסדנא בטוסקנה, שם למדה לפסל באובניים. אחר כך נסעה עם חברה לקפריסין, לסדנא של שבועיים אצל אמן קרמיקה. "למדתי שם שריפות וצביעות שונות שלא למדתי בשום מקום אחר", היא אומרת. שלא תטעו - היא לא מפסלת בקרמיקה אגרטלים, כדים או מאפרות. זליגמן מפסלת חיות, בעיקר שוורים, החיה האהובה עליה.

"החיות שלי נראות כמו חיות שהעלו אותן עכשיו מחפירות ארכיאולוגיות", היא צוחקת. את הפסלים והתכשיטים היא מציגה בגלריות ובתערוכות יחד עם אמנים נוספים, ומביאה את יצירותיה לחנויות. "אנשים מאד מתלהבים", היא מספרת, "התכשיטים מהקפסולות יותר מתאימים לצעירות. פה האוכלוסייה מבוגרת, והם יותר בעניין של תכשיטים אחרים".

 שותה גם הרבה קפה בעקבות התחביב. עוד מתכשיטי הקפסולות של יהודית זליגמן, צילום באדיבותה

איך הגיבה הסביבה לאמנית שבך?

"האמת שדי התפעלו וגם התפלאו, בעיקר הילדים שלי והחברות. הנכד שלי בן השמונה התאהב בציור של חמניות שציירתי, וביקש אותו לירושה. קיבלתי הרבה פרגון, וגם פחות. המורה שלי לקרמיקה למשל הייתה מופתעת שכבר בהתחלה יש לי תערוכה, ואמרה: 'יש לך חוצפה'. כי לה מעולם לא היה אומץ".

מה החלום?

"בתחום האישי, שיהיו לי נינים. בתחום האמנותי, להמשיך כל פעם למשהו חדש. אני מאד רוצה לרקום דברים מיוחדים".  

כבר בתחילת הדרך היצירות שלה הגיעו לתערוכה. שוורים מקרמיקה של יהודית זליגמן, צילום באדיבותה 

"אם אני רואה כיסא אני ישר סורגת עליו"

כבר מגיל 5 תפרה בגדים לבובות שלה. שולה מצא על רקע חלק מהיצירות הסרוגות, צילום באדיבותה 

שולה מצא, נשואה פלוס ארבעה וסבתא לעשרה נכדים, הייתה כל חייה עקרת בית, אבל תמיד ידעה שיש לה משיכה לאמנות. היא עברה השתלמויות בעיקר בסדנאות עיצוב, מגרפיקה דרך אדריכלות, פיסול וציור.

"כבר בגיל חמש תפרתי בגדים לבובות שלי", היא מספרת. "אימא שלי הייתה תופרת ונמשכתי לזה". כשהילדים גדלו חיפשה תעסוקה, והצליחה לשלב את אהבתה לאמנות עם אהבה אחרת שלה - חינוך. היא מעולם לא למדה חינוך, אבל גידלה ילדים והיה לה רעיון איך לשפר את חווית הלמידה. אחרי שעות ארוכות של ישיבה בגני ילדים כדי לבדוק איך הם מתנהלים, הגיעה למחלקות חינוך בעיריות שונות. למרבית ההפתעה קיבלה תקציב, ובמשך עשר שנים תפעלה מרכזי למידה, שנועדו להמחיש לילדים מגיל חובה ועד כיתה ד' בצורה חווייתית את הלימודים.

סורגת את השלד של הבובה ואז מלבישה אותה. בובה סרוגה של שולה מצא, צילום באדיבותה

עד היום פועל ברמת גן מרכז גדול ללימודי ספר "בראשית" שיזמה מצא, עם שחקנים, תלבושות ומופע אור-קולי. "יש סל תרבות בכל בית ספר, והמורה מחליטה אם מתאים לה או לא", מספרת מצא. "אני בניתי תכנית לפי נושאים. בבית ספר בחולון, למשל, בניתי רחוב שלם של חנויות עם בובות מנייר - ברחוב היה סופרמרקט, דואר, חברת נסיעות, והילדים למדו איך להתנהג".  

בגיל 62 כבר הגיעה מצא לדיור מוגן יחד עם בעלה, המבוגר ממנה ב-14 שנה. היא כבר התחילה לסבול מהרגליים, עברה כמה ניתוחים, וכבר הרגישה עייפה מהפרויקט החינוכי. לכן עזבה, והתחילה להקדיש את כל זמנה לאהבתה הישנה - הסריגה. "אני סורגת על הכל", היא מעידה. "אם אני רואה כיסא אני ישר סורגת עליו. וגם בובות כמובן".

"יש לי צורך לסרוג על הכל"

רואה תמונות באינטרנט, ומבצעת. בובה סרוגה של שולה מצא, צילום באדיבותה 

למה בובות? מה רע בסוודרים?

"אני לא מתעסקת עם בגדים, לא אוהבת אופנה. מושך אותי ליצור. אני סורגת את השלד של הבובה ומלבישה אותה. יש לי בובה של אישה עירומה במסרגה אחת, ושל חייל. אני רואה תמונה באינטרנט ומבצעת".

למה את עוטפת כסאות?

"כי אני אוהבת לסרוג, יש לי צורך לסרוג על הכל. עכשיו יש לי בחוץ עץ עם גזע ענק, ואני עוטפת אותו ברשת מתכת, עושה רקע סרוג, ועל הרקע הסרוג פרצופים. עץ עם שניים שלושה פרצופים, פסל סביבתי כזה".

אם גם אתם מיד נזכרתם בשפרה קורנפלד, זוכת העונה הראשונה של "האח הגדול" שסרגה על העץ בחצר, אז התשובה לשאלתכם היא לא. מצא לא צופה ב"אח הגדול" ואין לה מושג מי זאת שפרה. זה לחלוטין השראה שלה.

מאד רוצה גם לחזור לצייר. תרנגולות סרוגות של שולה מצא, צילום באדיבותה 

גם מצא, ממש כמו זליגמן, לא אמנית מגירה. אנשים מגיעים אליה עם בקשות והיא סורגת להם במיוחד - שמיכות, בובות, כל מה שרוצים. "יש לי מקום שלי על הגג שבו אני עובדת, ואנשים מהדיור המוגן באים ומצלמים", היא מספרת.  

מה הדבר הבא?

"עכשיו יש לי בעיה ביד, קצת יותר קשה לי לסרוג, אז אני עובדת יותר עם טלאים, תופרת כיסויים לשמיכות. אני אוהבת את כל הצבעים שרק אפשר, אוהבת צבעוניות. אני גם מאד רוצה לחזור לצייר - ציירתי עד גיל 30 והפסקתי, בעיקר עירום. חוץ מזה מחכה לי גזע העץ בחוץ, שאעטוף אותו בסריגה".

 [#middleBanner] 

הצטרפו לקבוצת אוהבי ואוהבות סריגה של מוטק'ה

"בריקוד אני מרגישה בת 18 מחדש"

אל תתנו לגיל להפריע לתחביבים שלכם

אילו ציפורים: בני גיל הזהב יוצרים אמנות

חיה בצבעים, רוקמת חלומות

בת התשעים שלא מפסיקה לצלם ולהסתכל על העולם

תחביב חדש אחרי הפנסיה: סריגת קקטוסים

סבתא סורגת: אמנית רחוב בת 104

לא תאמינו מה הסבא הזה הביא לנכדים שלו

עושות עיניים: לסרוג בשביל הכיף (והנכדים)

הצטרפו לקהילת אמנים וחובבי אמנות של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה