בעקבות דרך הבשמים, אתר מורשת עולמי

2,400 ק"מ של חול וחול, מעט נאות מדבר, גמלים, והרבה שיירות שעשו את דרכן מעומאן ומתימן, דרך מדבריות ערב הסעודית, עד לירדן ולארץ ישראל. מנמל עזה הועברו הסחורות לאירופה. במשך אלף שנים שלטו כאן הנבטים, "אדוני המדבר", שהותירו אחריהם 65 מצודות-ערים, ששמרו על הנקודות האסטרטגיות לאורך הדרך והגנו על השיירות מזעם השודדים. מה שנותר מאלה הן הריסות ארכיאולוגיות, אבל תוואי המסלול עדיין מרתק, וניתן ללמוד ממנו על התופעה הייחודית הזו בעולם כולו ? תרבות פורחת שצמחה בסביבה מדברית עויינת. דרך הבשמים, קראו לה, על שם הבשמים שעשו דרכם מאסיה ומערב למצרים ולרומא והיו בעלי חשיבות כלכלית ותרבותית עצומה בעולם ההלניסטי-רומי. אבל לא רק בשמים העבירו בה, אלא גם ? ובעיקר ? תבלינים, המצרך המבוקש ביותר עוד לפני 2,500 שנים. הרפואה של אז הסתמכה בעיקר על צמחי התבלין, ששימשו גם לצורך חניטה ופולחן. המסלול שלנו עובר בקטע המרשים ביותר בציר הראשי של הדרך, שאורכו כ-65 ק"מ ? ממואה (ליד מושב צופר שבערבה) ועד לעבדת. חלק זה של הדרך שוקק בימינו מטיילים, מהערבה בדרום מזרח דרך מצפה רמון, חוות הבודדים והערים הנבטיות, ועד צפון מערב הנגב לאורך דרך הבשור. טקס ההכרזה היום הוא רק יריית הפתיחה בארועי תיירות לאורך דרך הבשמים. בפסח מתכננת רשות הטבע והגנים בממשית פעילות שתשחזר שוק נבטי ואת תרבות דרך הבשמים. ואפילו שטחי האש של צה"ל ייפתחו בסופי השבוע בפני הקהל במקומות שבהם עוברת הדרך.
גן לאומי עבדת ועין עבדת - שרידים לעיר המרשימה ביותר בנגב
נדרשים יומיים (גם ברכב שטח) כדי לרדת לעומקה של דרך הבשמים, אבל אנחנו יצאנו לטיול של שבת עם כל המשפחה, כך שנעשה זאת על הדרך הקלה. גם חצי יום יספיק כדי להתרשם מהדרך כפי שהנבטים בנו, וניתן עדיין להבחין באבנים הסימון שהונחו על ידם כדי לציין את המרחקים ממצודה למצודה.


נקודת המוצא שלנו היא הגן הלאומי עבדת, על כביש מס' 40, לא הרחק משדה בוקר. עבדת, הקרויה על שם אחד המלכים הנבטים (שלפי התיאורים גם נקבר כאן), היא דוגמא טובה למצודות הנבטיות. בכניסה לגן הלאומי נפנה לדרך עפר המקיפה את האתר לכיוון מזרח. כאן נמצא את חוות הנסיונות של פרופ' אבן ארי, החוקרת את החקלאות הנבטית. ניתן לראות את חלקות החקלאות הנבטיות, בהן גידלו גפנים ליין. אחרי 1.7 ק"מ נגיע לצומת ונפנה ימינה, ניסע לאורך נחל רחץ, עולים כק"מ ומגיעים לאזור המאפשר תצפית על הבקעה. פונים בצומת שמאלה לעבדת, כדי לערוך בה סיור. עבדת היתה, ללא ספק, העיר המרשימה ביותר בין ערי הנגב בזמן הנבטים. היא נבנתה במאה ה-4 לפנה"ס והתקיימה במשך כאלף שנה עד שננטשה סופית בזמן הכיבוש המוסלמי ב-636 לספירה. בתקופה הביזנטית העיר שגשגה, וההערכה שחיו בה כ-3,000 איש, בעיקר נבטים שהתנצרו ואשר בנו את האקרופוליס, מרכז העיר, שכלל שתי כנסיות מפוארות ומצודה להגנה. רוב השרידים אותם ניתן לראות כאן היום הם מתקופה זו. מתקופה זו נשתמרו גתות יין, חווה ובית מרחץ מפואר. כמו כן ניתן למצוא כאן חלק ממערות הקבורה הרבות שנחפרו בעיר, אחת מהן עם 21 כוכי קבורה כפולים. במרכז הנבטי כדאי לצפות בסרט קצר ולראות מוצגים שנחפרו בחפירות הארכיאולוגיות. ניתן לרדת לאחר מכן גם לעין עבדת, במסלול מקסים העובר בין הצוקים ומוביל למעיין. שימו לב: לבעלי כושר סביר ומעלה. אסור לרדת בסולמות הברזל המחוברים לדפנות הוואדי.
למצגת אודות דרך הבשמים של רשות הטבע והגנים
?
לחץ