זן נדיר: הסיפור הלא יאמן של ענת ודוד

רגע המפנה בסיפור חייהם של בני הזוג ענת ודוד נדיר היה בסטירה שסטר דוד לבתם (השניים הורים לשתי בנות בוגרות ולדוד בת נוספת מיחסים קודמים). אחרי שנים ששתקה מול אלימות מילולית והתנהגות תוקפנית מצד דוד כלפיה, החליטה ענת שזהו הרגע לומר "די". דוד עזב לבקשתה את ביתם, ושניהם יצאו – כל אחד בנפרד - לתהליך שידעו את תחילתו אך לא שיערו את סופו, לעבר התמודדות עם האלימות והכעס ביחסיהם. היום ענת (61) ודוד (72) מרצים יחד על המסע שעברו בהרצאה "הכוח לסלוח ולשמוח", המתקיימת ב"בית נדיר  - מפגשים עם הלב, מרכז למידה, צמיחה וקרבה" שהקימו בפרדס חנה.

הכל התחיל לפני כ-35 שנה, כשענת (אז מהנדסת ומנהלת בהייטק והיום מטפלת בתדרים, בתנועה וב-NLP ומנחת מעגלי נשים וקירבה) ודוד (מטפל הוליסטי רב תחומי, בקרוב מנחה מעגלי גברים), נפגשו בסדנה להתפתחות אישית. "הכרנו וחשבנו שזה יהיה משהו קצר אבל זה נמשך ונמשך, והיו לנו יחסים מלאי תשוקה", אומרת ענת. "בשלב מסוים החלטנו להתחתן. לי הייתה פנטזיה למשפחה חמה ואוהבת ולדוד הייתה פנטזיה לחיים של כיף וטיולים וצחוקים, וכמו כל זוג צעיר לא ידענו מה זה אומר לקום כל בוקר עם אותו בן אדם, איך מחברים בין אנשים כל כך שונים ויוצרים עולם אחד, ואיך משתנים ביחד. במשך הזמן גילינו שבעצם נוצרים בינינו קונפליקטים שמרחיקים אותנו".

אילו קונפליקטים?

ענת: "לדוד היו ניסיונות להנמיך אותי במילים, בטונים, בעיקר ליד אנשים אחרים. חברים אמרו לי שמשהו לא נשמע להם כמו שצריך, אבל אני התעלמתי ולא עשיתי עם זה שוב דבר. היום אני יודעת שזו אלימות מילולית והיא מסוכנת.

"כלפי חוץ החיים שלנו נראו מקסימים - נסענו המון בעולם, הצטרפתי לאמדוקס ועשינו ארבעה רילוקיישנים לחו"ל. חיינו בבתים יפים והיינו מסודרים כלכלית בזכות העבודה שלי, ואפילו יש אנשים שקינאו בנו ולא ידעו מה קורה בפנים. בבית הדברים היו קשים. זה התחיל כשהבת הבכורה נולדה. דוד היה שובר דברים, מתפרץ התפרצויות זעם ומאיים שהוא עוזב את הבית. בכל פעם הוא היה מבקש סליחה ואני הייתי מתרחקת ממנו אבל סולחת. פעם אחת הוא שבר לי את המחשב ואז ממש נבהלתי. חברה פתחה לי את העיניים ואמרה לי: 'את אישה מוכה'. זה הצחיק אותי. אני אישה מוכה? אישה מוכה בהבנה שלי זו אישה שתלויה בבעלה, לא אישה שמפרנסת ועוצמתית. אחרי המקרה הזה החלטתי לחזור לארץ ולהתגרש. חזרנו אבל לא התגרשנו, כי דוד שכנע אותי שנעבוד על זה".

"חלק מהפנטזיה שלנו היתה משפחה חמה ואוהבת בלי אלימות". דוד וענת נדיר, צילום: דנה גת

מה נתן לך את הכוח לומר בסופו של דבר "די"?

"הייתי בחו"ל והילדה שלי בכתה לי בטלפון שאבא היכה אותה. זה היה שיא השיאים מבחינתי. אמרתי לו: 'או שאתה יוצא מהבית או שאני קוראת למשטרה', וביקשתי מחברים שישמרו על הילדות. יש משפחות שנותנים סטירות ולא חושבים שזה מי יודע מה. יש אנשים שאומרים לנו: 'מה, נתן סטירה, מה אתם עושים מזה כזה סיפור", אבל אנחנו לפני שהתחתנו ונהיינו הורים עשינו כמה כללים, והחלטנו מראש שאצלנו לא תהיה אלימות. זה היה חלק מהפנטזיה שלנו, שהמשפחה שלנו תהיה אוהבת וחמה עם כיף וצחוקים ובלי אלימות".

מה קרה אחרי שדוד יצא מהבית?

ענת: "המשפחה התפרקה, עד כדי כך שדוד בעצה של יועצת מקצועית נסע לעבוד בחו"ל. הוא עבר תהליכים מאוד מאוד עמוקים עם עצמו ואני עברתי עם עצמי".

"הבנות קיבלו אותו מחדש והיום הן באמת אוהבות אותו"

לפני 3 שנים הבת אמרה לו: 'אתה האבא הכי טוב שיכלתי לייחל לעצמי'. ענת ודוד נדיר, צילום: יפעת יוגב

דוד, לקחת אחריות על המעשים שלך?

"בוודאי. אני הגעתי למצב שהילדה שלי קיבלה ממני סטירה  ורצתה שאעלם מהגלקסיה. עשיתי על עצמי עבודה בסדנאות שונות ולבד. לפני שלוש שנים הייתה לי שיחה הכי מרגשת, מרתקת, מדהימה ומחמיאה עם בתי. היא אמרה לי: 'אבא אני כל כך אוהבת אותך, אתה האבא הכי טוב שיכולתי לייחל לעצמי'".

איך התאפשרה החזרה להיות ביחד?

דוד: "אחרי כמה חודשים בקנדה שמעתי שענת עברה תאונת דרכים. ארזתי את עצמי וחזרתי לארץ כדי לעזור. גרתי כמה חודשים ליד הבית שלהן ובהמשך, כשבתנו הקטנה חלתה והייתה צריכה עזרה צמודה, חזרתי לגור בבית, אבל לא חזרנו להיות ביחד".

ענת: "התחלתי ללמוד תדרים בתנועה וגם 'מעגל האלימות והפגיעה', וזה עזר לי להבין את כל החיים שלנו ביחד. למדתי איך אפשר לעבור למעגל חדש שנקרא 'מעגל סליחה ופיוס'. עשיתי עם עצמי את המעבר הזה קודם כל, כי הכי הכי כעסתי על עצמי בתור אמא, והייתי צריכה לסלוח לעצמי ואחרי זה סלחתי לדוד. אחרי זה הרגשתי שאני יכולה להתחיל להתקרב אליו. קודם לא יכולתי להתקרב אליו פיזית. פחד וכעס מאוד מרחיקים. כשהרגשתי שאני יכולה לחזור להיות איתו בזוגיות הילדות שלנו לא קיבלו את זה, אבל אמרו תעשי מה שאת רוצה.

"אני מספרת בהרצאה שלנו שהתפללתי שהן יסלחו לו כי הבנתי את כוחה של הסליחה ורציתי בשבילן שהן לא יישארו עם זה כל החיים שלהן. בשבילן, לא בשבילו. ובגלל שהוא חזר עם החלטה שהוא יעשה הכל, הוא באמת עשה הכל. הוא היה סבלן וקשוב עד שהן הבינו שמשהו קרה פה, ולאט לאט הן קיבלו אותו מחדש והתחילו לאהוב אותו, והיום הן באמת מאוד אוהבות אותו. הגענו למצב שהיום אנחנו מדברים על הדברים שהיו והן אומרות: 'מה אתם מתעסקים עם זה, עשיתם טעויות עכשיו אתם הורים כיפיים'. אנחנו אומרים שזה חשוב כי חשוב להעביר את זה הלאה. היום בשלב שאנחנו נמצאים בו זו תחושה של שליחות ללמד את זה ולהעביר את זה. אנחנו מתכננים לעשות סדנאות של סליחה ולהעביר את מה שאנחנו עברנו לעוד אנשים, כדי שאנשים יצאו מהמקום הזה".

ענת, את מפחדת שזה יחזור שוב?

"לא. ברגע שאני שומעת אפילו לשנייה טון מהסוג שהיה פעם, אני מיד עוצרת את זה".

דוד, אתה מפחד שזה יכול לקרות שוב?

"לא. לא חושש בכלל. אני יכול להיות אגרסיבי, גם ענת יכולה להיות. ההבדל הוא שעכשיו ענת מרשה לעצמה לכעוס, מה שהיא השתדלה מאוד קודם לא לכעוס".

מה גרם לכם להצליח לחזור להיות יחד אחרי כל מה שקרה?

ענת: "ההתפתחות האישית של כל אחד עם עצמו, הסליחה הפנימית ואחרי זה אחד לשני".

דוד: "החברות. הרגשנו שגם כשאנחנו חיים בנפרד אנחנו נשארים חברים. כשנסעתי לקנדה ענת אמרה לי: 'דוד, תיסע, תמצא לך אישה אחרת, תבנה משפחה חדשה. זה נגמר. אמרתי לה: 'ומה עם החברות?', והיא אמרה: 'לא, זה נשאר'".

איך אתם מסיימים את ההרצאה?

"בריקוד משותף".

"הייתי אסירה של בעלי 1825 ימים"

"בחוץ הייתי מודל לחיקוי ובבית בובה על חוט"

"הייתי מפלצת, ולא הבנתי כמה אני גבר אלים"

"אמא נשרפה לי מול העיניים כשהייתי בת 7"