חזרה להחיים הטובים

הצלמת שמחמיאה לגיל (השלישי)

כשאביה של הצלמת שרון הורוביץ חלה היא החלה לתעד אותו, עד שנפטר, בהתנהלות היומיומית שלו. מאז פיתחה אהבה גדולה לצילום בני הגיל השלישי. "לצלם מבוגרים נותן להם את הכבוד הראוי להם"
מאת חני יודל 29/10/18
הצלמת שמחמיאה לגיל (השלישי)
מעבירה את המבוגרים מהרקע בצילומים המשפחתיים - למרכז התמונה. צילום: שרון הורוביץ

 

 

 

אנשים צעירים אוהבים להצטלם. זו תהיה אולי הכללה גסה, אבל התחושה היא שככל שאתה צעיר יותר, כך אתה נהנה מזה יותר. בני הנוער היום עסוקים בצילומי סלפי ובהעלאת "סטוריז" לרשתות החברתיות כאילו כל עולמם תלוי בזה, משרבבים שפתיים לעדשת הסלולר ומתעדים את עצמם לדעת. או ליתר דיוק, ללייקים.

 

וביחס כמעט הפוך לגמרי, נדמה שככל שאנחנו מתבגרים כך אנחנו מצטלמים פחות, עד שבגיל השלישי בקושי נותרות תמונות המתעדות אותנו ככה, כמו שאנחנו. עם הקמטוטים בזוויות הפה, השיער המאפיר וכן, נסתכן בקלישאתיות יתר, אבל גם עם חוכמת החיים שניבטת מהעיניים.

 

הצלמת שרון הורוביץ החליטה לשנות את זה, ולהחזיר את בני הגיל השלישי למרכז הבמה. לא עוד סבא וסבתא שמופיעים כתפאורת רקע באלבום המשפחתי, אלא אנשים בפני עצמם, העומדים בגאווה מול המצלמה, לבדם. "אנחנו מתעדים ומצלמים את הילדים שלנו, את עצמנו, אבל עדיין אין את הפתיחות הזו היום להבין שהאנשים המבוגרים גם הם פה בזכות עצמם", מסבירה הורוביץ. "לכן לי זה נראה חשוב וכדאי לצלם גם אותם לבד, עם עצמם, את החיים שלהם ואת מה שהם עושים. לצלם דווקא את הדבר הפשוט, הטבעי והיומיומי".

 

 

"בצילום של אבא היה משהו תרפויטי בשבילי"

 

 

 אביה של שרון הורוביץ. "מאד נהנתי להסתכל עליו ולתעד אותו". צילום באדיבותה

 

 

הורוביץ, 39, נשואה ואם לשניים המתגוררת ברחובות, סיימה את לימודי הצילום לפני 11 שנה, אך עבדה בחברת HP, הרחק מהתחום. לאחר לידת בתה הבכורה, לפני 6 שנים, החליטה לחזור לאהבתה הגדולה, ומאז היא מצלמת אנשים, משפחות, עם חיבור ואהבה מיוחדת לבני הגיל השלישי. החיבור הזה נוצר כשאביה חלה בסרטן, רק מספר שנים לאחר שאמה נפטרה מהמחלה. הורוביץ החלה לתעד אותו בביתה, בהתנהלות הטבעית שלו.

 

"גדלתי להורים מבוגרים יחסית, עולים מרומניה. אימא נפטרה מסרטן כשהייתי בת 30, וכשאבי חלה היה לי חשוב לתעד אותו, כי ידעתי שהוא לא יישאר כאן לנצח", מספרת הורוביץ. "תיעדתי אותו בעשרת החודשים האחרונים לחייו, עד שנפטר לפני כשנתיים וחצי, בגיל 80. צילמתי אותו הרבה, גם עם הילדים שלי, גם לבד. אבא שלי היה המצולם האולטימטיבי, כי הוא ידע שאני לא רוצה שיסתכל למצלמה אלא ימשיך בעיסוקיו, וכך עשה. זה מה שאני אוהבת לצלם, את הרגע האמיתי, הפשוט, היומיומי".

 

הבינה שהיא נמשכת בעיקר לצילומים של בני הגיל השלישי. צילום: שרון הורוביץ 

 

 

בשלב מסוים היה לאב החולה קשה להגיע לביתה של בתו, אז היא התחילה להגיע אליו. "שאלתי את עצמי למה בעצם אני לא מצלמת אותו בבית, במרחב הפרטי והטבעי שלו? התחלתי לצלם אותו בפינות הבית שלו, מקשיב לרדיו, קורא עיתון, פעולות יומיומיות ואמיתיות".

 

הצילומים עם אביה אפשרו לה לסגור עמו מעגל. "בתור נערה התביישתי בהורים המבוגרים שלי", היא מספרת. "עם אימא שלי סגרתי מעגל כבר כשחלתה והייתי סביבה בבית החולים. זה המשיך עם אבא שלי כשתיעדתי וצילמתי אותו, אני חושבת שהוא הבין מאד למה אני עושה את זה ולדעתי זה עשה לו מאד טוב, הוא הבין את החשיבות. הוא גם הרגיש עם זה מספיק בנוח". עם זאת, אביה לא ביקש מעולם לראות את התמונות. "בכל זאת הראיתי לו חלק, אבל לקראת הסוף הוא גם רזה 10 ק"ג בגלל המחלה. בצילום ובתיעוד שלו היה משהו תרפויטי בשבילי. מאד נהניתי להסתכל עליו ולתעד אותו".

 

 

"ככל שהרגעים שמצלמים הם יותר פשוטים, ככה הם יותר גדולים"

 

 

 מבקשת בצילומי משפחה להביא גם את הסבא והסבתא. צילום: שרון הורוביץ

 

 

במקביל, במהלך עבודתה בצילומי משפחות, צילומי הריון או צילומי ימי הולדת לילדים, ביקשה מהמשפחות להביא לצילומים גם את הסבא והסבתא. "אני תמיד מבקשת להביא אותם, הרי הם גם חלק מהמשפחה", היא מסבירה. "בישראל בכלל משפחתיות היא דבר מאד חשוב, כשהסבא והסבתא שומרים הרבה על הנכדים. תוך כדי הצילומים קלטתי שאני מתמקדת בעיקר בהם, וכך הבנתי שאני ממש נהנית לצלם אנשים בגיל הזה. גם כשאני הולכת ברחוב ורואה אנשים מבוגרים אני מיד רוצה לצלם אותם. אבל אין לי אומץ לפנות אליהם".

 

כיום הורוביץ כבר מוזמנת לבד על ידי משפחות לצילומי דורות, ומציעה תמיד את האפשרות לצלם את ההורים המבוגרים קצת לבדם. בנוסף, היא מעבירה הרצאות על צילומים של בני הגיל השלישי, ואף פתחה בלוג בשם "שלישי אישי", שבו היא מחברת את הצילום למצולם עם טקסט קצר שמספר עליו ועל חייו.

 

  סגרה מעגל עם אביה דרך הצילום. שרון הורוביץ, צילום: נמרוד אלתר

 

מה מאפשר לך הצילום של הגיל השלישי? "אני תמיד מרגישה שאני מפספסת, שנזכרתי מאוחר מדי. גם עם הצילום, בהתחלה עוד עבדתי במשהו אחר עד שהעזתי להישאר רק עם המצלמה. הצילום מאפשר בעצם לא לפספס".

 

איך בני הגיל השלישי מגיבים למצלמה? בכל זאת, אנשים שלא רגילים להצטלם.

"זה תהליך. אני באה אליהם ויש שיח, אני מבקשת מהם שיראו לי מה הם אוהבים לעשות בבית, איך נראה סדר היום שלהם. יש כאלה שעובדים בבית ועושים דברים מעניינים כמו מישהי שצילמתי שעבדה כצורפת והכינה תכשיטים בבית, או מישהו שהכין ליקרים בבית. הרעיון הוא שהם מתנהלים כרגיל ועושים את מה שהם עושים, ואני מצלמת ותופסת את הרגע. לכל אחד הרי יש סיפור, זה לא צריך להיות סיפור גדול, בדיוק ההפך - ככל שאלה רגעים יותר פשוטים, הם דווקא יותר גדולים בעיניי".

 

 

אל תחכו ליום הולדת כדי לצלם את סבא וסבתא

 

הנשים רוצות יותר להצטלם מהגברים. צילום: שרון הורוביץ

 

 

לרוב, מספרת הורוביץ, הנשים רוצות להצטלם יותר מהגברים, אבל בסופו של דבר הגברים גם נענים. "צילמתי זוג שהגבר פשוט לא הפסיק לצחוק ממבוכה, התפוצץ מצחוק. אז צוחקים על זה קצת עד שזה נרגע. אני גם אומרת להם לא להתייחס אלי, כדי שישתחררו. זה תהליך. בסופו של דבר הם תמיד מאד מתרגשים כשהם מקבלים את התמונות, גם הם וגם המשפחה שלהם. בשביל רגעים כאלה אני חיה".

 

מה זה עושה לקשר המשפחתי?

"בדרך כלל בצילומים האלה וגם בצילומי דורות אני מבקשת שהצילומים יהיו סביב התרחשות כלשהי, ולא לעשות רק תמונות רשמיות מול המצלמה. צילמתי משפחה שההורים למדו רפואה והסבא והסבתא כל הזמן שמרו על הנכדים. פתאום הצילומים נתנו לכולם זמן איכות משפחתי בלי הפרעה. כשמצלמים את הסבא והסבתא לבדם ולא רק כתוספת, זה נותן להם את הכבוד הראוי להם".

 

"דווקא הרגעים היומיומיים, הפשוטים והטבעיים הם אלה שמעניינים". צילום: שרון הורוביץ

 

 

אחד הסיפורים המרגשים שהורוביץ תיעדה שייך לזוג בני 80, שהיה לקראת מעבר לדיור מוגן וביקש להצטלם בבית בו חי תקופה ארוכה. "אני מכירה אותם מגיל אפס כי הם היו שכנים של הוריי", מספרת הורוביץ. "תיעדתי אותם ביומיום – ברגעים כמו ארוחת בוקר במרפסת, כשהם אוכלים סביב שולחן האוכל שקיים אצלם מאז שהם ביחד. לצלם את זה ולדעת שעוד מעט הם עוזבים את הבית ופותחים בהתחלה חדשה בחייהם היה מאד מרגש לכולנו. זו מזכרת לכל החיים. הבעל אמנם פחות רצה בצילומים ופחות שיתף פעולה בהתחלה, אבל לאט לאט נפתח והשתחרר. המשפחה המורחבת גם כן התרגשה מאד מהתוצאה, ועכשיו הזוג ביקש שאצלם אותם גם בבית הדיור המוגן".

 

לסיום, הורוביץ ממליצה לצלם את ההורים ואת הסבים שלכם כמה שיותר. "אנחנו בדרך כלל לוקחים צלם לאירועים הכי גדולים ומיוחדים – חתונה, ימי הולדת וכיו"ב, אבל דווקא היומיום כל כך חשוב", היא אומרת. "המסר שלי הוא לא לחכות. לא לחכות ליום הולדת כדי להצטלם, לא לחכות לאירוע משמעותי. כל יום שעובר עושה את ההבדל ומה שקורה עכשיו הוא מקסים ואותו צריך לתעד ולצלם, וזה נכון לכל גיל. עם המבוגרים אנחנו פחות נותנים לזה דגש. הם תמיד מופיעים כסבא וסבתא ברקע של צילום משפחתי, אם בכלל, ולא – הם צריכים להיות בפרונט".

 [#middleBanner] 

מבוגרים, עירומים גאים - ומצטלמים

תחביב חדש ליום הולדת 70: צילום

תגידו צ'יז: כך תפיקו צילום משפחתי מוצלח

התמונות שלא תוכלו להוריד מהן את העיניים

צלם החתולים המבוגר בעולם

איך להצטלם כדי לאהוב את עצמכם

 

הצטרפו לקהילת הצילום של מוטק'ה

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בהחיים הטובים

ללמוד לבשל מהגדולים בתחום – בלי לצאת מהבית
האינטרנט מאפשר לנו לעשות הרבה דברים בלי לצאת מהבית. אנחנו עושים קניות, מחדשים מרשמים לתרופות ואפילו...
לקריאת הכתבה
להישאר עצמאי - כל העזרים לנהיגה בטוחה וקלה גם בגיל השלישי
בשיתוף Yellow המון גברים ונשים בגיל השלישי רואים בנהיגה סמל לעצמאות תפקודית. כתוצאה מכך, הם אינם רוצים...
לקריאת הכתבה
ללמוד נהיגה בגיל 50 פלוס
בדור שבו לומדים נהיגה ומוציאים רישיון כבר בגיל העשרה, כשכמעט בכל שעה ביום הכבישים פקוקים מעודף כלי רכב,...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה