להצטלם בבגד ים מתחת למים בגיל 80

קבוצה של בני 80-90 מוטלת לבריכה בבגדי ים, כדי לעבור סשן צילומים מתחת למים. מפשפשת באלבומים ישנים כדי לשחזר תמונות ילדות. מצטלמת עם ראי ביד ומתפעלת - או נרתעת - ממה שנראה בה. אלה הם חלק מהסיטואציות שהצלמת והמטפלת רמה יאזמה מייצרת במרכזי היום של חדרה, עם קבוצות של בני הגיל השלישי שאיתן היא עובדת זו השנה השלישית, בסדרת טיפולים מיוחדת במינה. התוצאה אחרי כל סדרת מפגשים כזו היא תערוכת צילומים בכיכובם של מטופליה. החודש ועד סוף ינואר מוצגת התערוכה "החיים כמראה" בקניון עופר לב חדרה, המוקדשת לפרויקט הצילומים האחרון. התערוכה פתוחה לקהל הרחב.

"אני אף פעם לא יודעת מה ייצא כשאני מתחילה לעבוד עם קבוצה", מספרת לנו רמה. "הפעם מה שיצא זה סדרת צילומים של חברי הקבוצה עם ראי ביד, שאליו הוספתי בפוטושופ ייצוגים של מה הם רואים - תמונות ילדות או תמונות מתקופות שונות בחיים. אחת המצולמות אמרה שהיא רואה את עצמה כפי שהיא היום - ולה לא הוספתי דבר. אחרת ביקשה שאוסיף תמונה של אימא שלה. לכל אחד יצרתי את ההשתקפות שלו במראה".

 מתוך התערוכה "לזרום עם החיים", צילום: רמה יאזמה

"המצלמה מאפשרת להציף סיפורי חיים ואירועים מהעבר"

רמה יאזמה, צילום: אושרי מכלוף

כוכבי התערוכות של רמה הם לא רק אובייקטים לצילום. להיות מודליסטים, מתברר, זו אמנות בפני עצמה והיא קשורה, לדברי רמה, לא רק באסתטיקה אלא בנכונות ליצור יצירה משותפת, ולעבור תהליך רגשי תוך כדי. זה הבסיס ל"פוטותרפיה" - טיפול בצילום. עולם שרמה הגיעה אליו מתוך טיפול באמנות. "פוטותרפיה הוא בעצם כלי רגשי טיפולי שאני עובדת איתו סביב המצלמה", היא מסבירה. "המצלמה מאפשרת להציף סיפורי חיים, חוויות ואירועים מהעבר. אנחנו נפגשים פעם בשבוע, בהתחלה המטופלים מביאים תמונות מהאלבום המשפחתי ומדברים עליהן, ואחר כך מגיעים לקונספט של תערוכה בכיכובם. אני גם מביאה מצלמות והם מתנסים בצילום, אבל זה לא חוג צילום ולא קבוצה לימודית. זה מערך טיפולי, לשחרר מהלב ולשתף דברים".

מה לצילום ולטיפול?

"הצילום הוא טיזר להביע את מה שאנחנו נושאים על הכתפיים שלנו. מצלמה מאפשרת שיקוף מיידי של מה שקורה אצלנו בפנים. המטרה היא לא להצטלם יפים במיוחד, אלא להביע באמצעות הצילום משהו שעובר עלינו".

"למבוגרים אין כמעט תמונות שלהם כמו שהם היום"

 מתוך התערוכה "החיים כמראה" של רמה יאמזה, צילום: אסף לוי בעופר לב חדרה

רמה היא צלמת במקצועה, וכשפנתה למחוזות הטיפול, החלה בעבודה בפוטותרפיה עם בני נוער - אבל מהר מאוד החליטה לשלב גם את אוכלוסיית הגיל השלישי. לשם כך גייסה את סיגל זיידה, מנכ"לית העמותה למען הקשיש בחדרה, ואת חגית כץ, מנהלת מרכז היום בגבעת אולגה, שם נעשית הפעילות במקביל למרכז ווינברג בשכונת בית אליעזר. "זה די מיוחד מה שאנחנו עושים, אין הרבה פוטותרפיה עם מבוגרים, אבל בעיניי זה הכרחי. אלה אנשים עם המון תמונות בבית, של נכדים וילדים, אבל לא של עצמם, כמו שהם היום. רציתי לאפשר להם להגיע לתמונה כזו תוך כדי תהליך".

ומה גילית בעבודה עם מבוגרים?

"ברגע שהגעתי למרכז היום התאהבתי, הבנתי שזה המקום היחיד שבו אפשר לנוח, לא ממהרים לשום מקום, לאף אחד אין הפרעות קשב וריכוז. היו לי חברים קשישים שבאו רק לשמוע והודיעו שהם לא עומדים להצטלם, אבל כל שבוע במשך שנים הם באים, ובסוף כן מצטלמים ומאוד מרוצים מהתוצאה".

"לראות דווקא את המבוגרים במים, נותן תחושה של לידה מחדש"

  מתוך התערוכה "לזרום עם החיים", צילומים: רמה יאזמה

התערוכה הראשונה של רמה והקבוצה, "לזרום עם החיים", עסקה במים. "עשינו יום צילום מתחת למים עם בגדי ים. אנחנו רגילים לראות תינוקות או ילדים בצילומי מים, אבל לראות דווקא את המבוגרים עם הגוף הכבד יותר צף במים, נותן תחושה של לידה מחדש. רציתי להראות דרך זה את הזרימה עם החיים למרות הכאב והחולי, את האופן שבו הם מרגישים חיוניים, כל אחד בדרכו שלו. כל מצולם היה עולם ומלואו ונוצרו במים תנועות מיוחדות, קלות ורכות".

 מתוך התערוכה "עבר, הווה ואני", צילומים: רמה יאמזה

התערוכה השנייה, "עבר, הווה ואני", השתמשה בטרנד הידוע של שחזור תמונות עבר, כדי להגיע לתובנות ועומקים. "הם היו צריכים לבחור תמונות מעברם ולשחזר אותן, וככה הגיעו למקומות מאוד מעניינים", מספרת רמה. "היה לנו מישהו שרצה להצטלם עם המדים שלו, כי הוא גולנצ'יק לנצח, אחרת רצתה לשחזר תמונה עם אחותה שנהרגה וביקשה מחברה אחרת בקבוצה להיות אחותה בתמונה, כי היא מרגישה קירבה אליה. והיה לנו קשיש בן 95 שלא מצא תמונה לשיחזור, כי לא נותרו לו תמונות מהעבר, הוא ניצול שואה. גם על זה דיברנו בקבוצה יחד".

  מתוך התערוכה "עבר, הווה ואני", צילומים: רמה יאמזה

שמחה להציג לציבור הרחב איך נראית הזיקנה

מתוך התערוכה "החיים כמראה", צילום: רמה יאמזה

החודש, כאמור, הגיע לסיומו הסשן השלישי, שעמד בסימן השתקפות הזיקנה דרך המראה. "הגענו לזה יחד אחרי שהוצף בפגישות שלנו הנושא של יופי, בעיקר על ידי הנשים, שהן רוב הקבוצה", מספרת רמה.

מתוך התערוכה "החיים כמראה", צילום: רמה יאמזה

"הן התלוננו שהן לא מרגישות יפות כמו פעם, הן מסתכלות במראה כשהמעלית נפתחת ולא יודעות מי זו האישה הזו. הן אמרו שהן כבר התרגלו לאיך שהן נראות במראה של הבית, אבל במרחב אחר קשה להן עם האישה הזקנה הזו. הבנתי שיש כאן נושא משמעותי שכדאי שנדבר ונפתח אותו. הזיקנה עושה את שלה, אבל אפשר ליהנות מדברים אחרים כמו שמחה ובריאות. הנשים בקבוצה חיזקו זו את זו, אמרו אחת לשנייה שהיום יש להן יופי אחר, גם אם הן לא מתוחות כמו פעם. ביום הצילום רבות מהן רצו להתאפר ולצאת כמה שיותר יפה, ואני כמובן זורמת איתן - אבל הרעיון היה להראות את עצמך כמי שאת באמת".

בתום התערוכה כל משתתף מקבל כמזכרת את התמונה שלו, לאחר שהיא מוצגת לקהל הרחב. "יש מי שחושבים שפוטותרפיה זה משהו שצריך להישאר בין ארבעה קירות, אבל אני שמחה שאנחנו מציגים את העבודות ומראים לציבור הרחב איך נראית הזיקנה. כולנו רגילים לראות דוגמניות בכל מקום, ופתאום יש לך קיר שלם שמדבר על הגיל המבוגר. זה משמעותי. הצבתי על אחד הקירות גם מראה, שבה הצופה מוזמן להתבונן בעצמו".

 [#middleBanner] 

הצלמת שמחמיאה לגיל (השלישי) 

מבוגרים, עירומים גאים - ומצטלמים

תחביב חדש ליום הולדת 70: צילום

תגידו צ'יז: כך תפיקו צילום משפחתי מוצלח

התמונות שלא תוכלו להוריד מהן את העיניים

צלם החתולים המבוגר בעולם

איך להצטלם כדי לאהוב את עצמכם

הצטרפו לקהילת הצילום של מוטק'ה