מאבדים סדרתיים? קבלו טיפים

צילומים: Shutterstock 

יש לי קרובת משפחה שהיא, מה שנקרא, "מאבדת חפצים סדרתית". בכל פעם שהיא יוצאת מהבית, ולא משנה איך ולאן, היא שוכחת משהו איפשהו. משקפיים באוטובוס, שקית של קניות על הספסל שעליו עצרה לנוח, ז'קט בבית הקפה שבו נפגשה עם חברה. גם בבית נוטה הקרובה לבלות דקות ארוכות בחיפוש אחר המפתחות / המכתב מהעירייה / השרשרת החדשה. בקיצור, הבנתם את העניין.

אבל זו לא רק קרובת משפחתי שמפגינה יצירתיות יתר במסעה אל ארץ החפצים האבודים. יותר ויותר אנשים מזדהים כלוקים בתסמונת השכחה למתקדמים. אז עבור כל השכחנים והמאבדים ליקטנו צרור עצות שיעזרו להם לא לאבד את הראש, בתקווה שלא אבדו גם את הרשימה הזו:

• מכינים מקומות קבועים. קבעו מקומות קבועים ונגישים לחפצים שהכי קל לאבד. למשל, מתלה למפתחות קרוב לדלת. כך תוכלו לראותו בכל פעם שתיכנסו הביתה ותתלו עליו את הצרור. כך תעשו עם המשקפיים, התרופות והמסמכים. והכי חשוב: קבעו מקום אחסון אחד לכל קבוצת חפצים.

    
• חושבים. זיגמונד פרויד אמר כי השכחה אינה מקרית. הוא טען שמאחוריה מסתתר תהליך של הדחקת מטענים רגשיים המעוררים חרדה. לפי דבריו, לכל שכחה יש משמעות. לכן חשבו - מדוע אתם שוכחים? האם אתם שוכחים מסמכים כי תוכנם קשה לכם?

 
ואם כבר איבדתם את החפץ, מה עושים?

 
• משחזרים צעדים. כשאיבדתם את המשקפים בפארק, מה לבשתם? עם מי הייתם? מאיפה הלכתם ואיפה עצרתם? שחזרו את המעשים שלכם, כדי לנסות ולמצוא את המקום המדויק של החפץ האבוד.
 
• נעזרים באמונות טפלות. ישנם מי שמוכנים להישבע שאם הופכים כוס, מוצאים מיד את שאיבדנו. אחרים משתמשים בשיטת המטוטלת: קושרים חפץ קל לחוט ושואלים שאלות בקול רם. "האם החפץ נמצא בסלון?", למשל. תנועת המטוטלת עם כיוון השעון פירושה כן ונגד - משמע לא.

• כסגולה למציאת חפצים אבודים חוזרים הדתיים עשר פעמים על הפסוק: "אמר רבי בנימין, הכול בחזקת סומא עד שיבוא הקב"ה ויאיר את עינינו".