מדריך חדש: קוסטה ריקה

אם תשאלו את צביקי זידא, טייל וכותב ספרי הדרכה, קובה וקוסטה ריקה הם שני מקומות שתייר שמכבד את עצמו לא יכול לפספס. זה שמונה שנים שזידא, איש קבע לשעבר שפשט את המדים לטובת טיולים בעולם, חולק את זמנו בין תל אביב לבין שתי המדינות הקריביות האלה ומנסה להנגיש אותן לתייר הישראלי. "קוסטה ריקה - מדריך למטייל", שיוצא עכשיו בהוצאת אוריון, הוא השני של זידא אחרי מדריך לקובה, והוא כולל מסלולי טיול, מפות עדכניות בעברית והרבה טיפים חשובים. הגורל הביא את זידא, תושב תל אביב בן 51, לקובה לפני כשמונה שנים. "הייתי כבר גרוש ואב לשני ילדים, אחרי שנים בשירות קבע", הוא מספר. "השתחררתי מהצבא בדרגת סגן אלוף, וכמו כל חייל משוחרר יצאתי לטייל בעולם. כמי שסיים קורס מלווי קבוצות לחו"ל עוד בזמן השירות הצבאי, ברור היה שזה הכיוון, ובעיקר ארצות אקזוטיות. התחלתי במזרח. לאוס, קמבודיה, תאילנד. יום אחד הייתי אמור לטוס עם חבר לווייטנאם, אבל אז בדיוק פשטה שם מגיפת הסארס והמשפחה שלו התנגדה שיסע לשם. למחרת בבוקר הוא קם ואמר, למה שלא ניסע לקובה? תוך שבוע היינו שם". שני הישראלים נחתו בהוואנה, אל תוך העוני, האנדרלמוסיה ומלכודות התיירים. "לקחנו מלון מעופש במרכז העיר, כי ישראלים לוקחים את הכי זול, ויצאנו בלילה לטייל. טיפוס אחד הציע לקחת אותנו לטייל, ובשלב מסוים התחיל לאיים ולבקש כסף. ברבות הימים הבנתי שמאוד נהוג שם להתפרנס על גב תיירים תמימים". ולמרות הכול, זידא התאהב במדינה התוססת והמרתקת והחל להתגורר בה לסירוגין בדירה קטנה ששכר בהוואנה. כיוון שנתקל בריק בתחום המידע לתיירים בעברית, החל לעבוד על ספר הדרכה לתיירים ישראלים בקובה, שיצא לפני כשלוש שנים. קובה נשארה ביתו השני של זידא ויש לו עד היום דירה בהוואנה העתיקה, אבל לפני כמה שנים גילה גם את קוסטה ריקה. "כיוון שיש בקובה חוק שמגביל את השהייה לחודש, יצאתי משם לקוסטה ריקה והתאהבתי". קוסטה ריקה הפכה לנקודת המוצא הנוספת שלו. "שכרתי רכב וסיירתי בכל פינה. אנשים יכולים להיות כאן שבוע ולחזור הביתה מבסוטים. אני אוהב להישאר. לחפור, להכיר, להיכנס לנבכי התרבות, לחיות עם האנשים. בכל פעם אני שוכר דירה במקום אחר כדי ללמוד שם את האוכלוסייה. בפריז מספיק לי להסתובב שלושה ימים. בהוואנה ובסן חוסה אני יכול להסתובב חודשים". בקוסטה ריקה הוא גילה מדינה הפוכה לקובה במובנים רבים. "אם קובה קומוניסטית, קוסטה ריקה היא מדינה מאוד קפיטליסטית ומאוד פלורליסטית, חיים בה הרבה זרים ויש לך המון אפשרויות לקנות דברים. כל מה שאתה רוצה. אבל לקפיטליזם יש גם צד שני. בקובה לכל אדם יש בית ומיטה לשים עליה את הראש. בקוסטה ריקה אתה יכול להיות הומלס, ואם אין לך כסף אתה לא יכול לקנות השכלה, בעוד שבקובה לומדים בחינם. בקוסטה ריקה יש רעבים. בקובה אין". כך קרה שזידא, תל אביבי שעבר מסלול חיים די סטנדרטי, נשאב בשלב מאוחר יחסית בחייו אל החופש והניידות ולכל הטרופיות הזאת. הוא היה אז אחרי שירות צבאי אפרורי משהו, מערכת נישואין פלוס שניים ותארים במדעי המדינה ובמנהל עסקים. כשהיה בן 40 פלוס החליט להמציא את עצמו מחדש.


"היו לי בצבא כל התנאים, אבל חיפשתי משהו אחר. לא ידעתי בדיוק לאן אני רוצה להגיע, אבל החיים מובילים אותך. אם אתה סקרן ורוצה לחקור וללמוד, חלק מהעניין לדעתי זה להגיע לחלקים כאלה של העולם. אני ישראלי מאוד ועד היום עושה מילואים, אבל התרבות השונה וההיסטוריה השונה במרכז אמריקה הן מוקד משיכה חזק עבורי". קוסטה ריקה, "החוף העשיר", נקראה כך על ידי הכובשים הספרדים לפני 500 שנה, בעיקר בשל עושרו של הטבע המקומי. זוהי ארץ טרופית עם חופי זהב, הרי געש, שמורות טבע ותרבות צבעונית. היא מהמדינות המובילות בתחום התיירות הסביבתית וגם דמוקרטיה יציבה עם מצב כלכלי איתן יחסית בלב אזור סוער פוליטית. קוסטה ריקה קיבלה עצמאות ב-1821 ובשנת 1948, בעקבות מלחמת אזרחים, בוטל הצבא. "היא נחשבת היום לאחת המדינות הבטוחות, לצד קובה, בדרום אמריקה. כמובן, גם כאן יש אזורים ושכונות שעדיף לא להיכנס אליהם". קוסטה ריקה ידידותית לתיירים והעונה הטובה ביותר להגיע אליה, כמו לקובה, היא מאוקטובר עד מרץ. "מערכת התחבורה הציבורית מפותחת, זולה וזמינה ויש היצע גבוה של בתי מלון בכל הרמות, ממתחמי תיירות עם מגרשי גולף ועד חושות על שפת הים לבני נוער. גם מבחינת האוכל המגוון גדול. יש כאן מסושי ועד אוכל ישראלי, או מסעדה לבנונית שאני מאוד אוהב". כ-30 אחוז מהמדינה הם שמורות טבע. "יש שם 16 אזורים אקולוגיים, יערות גשם, יער טרופי יבש, פסגות הרים, עצי מנגרובים. המון טבע פראי ומגוון אדיר של חיות בר, ומצד שני קידמה, לא מעט בזכות הזרים שבונים להם שם אימפריות, אבל יש חוקים מאוד ברורים של בנייה כדי להגן על הטבע. "האוכל המסורתי נקרא קסדו, אורז עם שעועית שחורה, שלידו אוכלים הרבה סלטים, בעיקר מכרוב. מזון צנוע אבל מזין. גם בבוקר, אגב, אוכלים אורז עם שעועית שחורה, אבל מטוגן. הם שותים המון בירה, אוהבים קריוקי, מוזיקה לטינית, ריקודי סלסה ומרנגה ורכיבה על סוסים. יש שם מלחמות שוורים, אבל בלי להרוג את השור. "אלה מקומות של 'מניינה' (מחר), חיים את הרגע. בתחילת החודש, כשמקבלים משכורות, הפאבים מלאים וכל הכסף המועט נשפך שם. גם הכדורגל מאוד חזק. בשוק בין הדוכנים יש מקלט טלוויזיה וגברים ונשים עומדים וצופים בכדורגל". 90 אחוז מהתושבים בקוסטה ריקה הם לבנים ממוצא ספרדי (בדומה לקובה, עם 80 אחוז) ויש גם תערובות שונות בין לבנים, שחורים ואינדיאנים. אחד האזורים המעניינים לדברי זידא, הוא הפסיפי, שבו התיישבו יוצאי ג'מייקה והונדורס הסמוכות שהובאו לכאן על ידי הספרדים כעבדים. "הם פיתחו שם תרבות משלהם, המוזיקה היא רגאיי ולא סלסה ומרנגה, ויש שם גם שמורות טבע, תרבות ייחודית ומסעדות אותנטיות".
קוסטה ריקה - מדריך למטייל, מאת: צביקי (צביקה) זידא, הוצאת אוריון, 264 עמודים, 89 שקל

עוד על טיולים:

מדריכי שיחור: שמונה מדריכים חדשים

טיולי נשים: מסע של התפתחות אישית

טיולי טירות: אבירים, נסיכות וארוחות גורמה

טיולים קולינריים: לטייל, לאכול, לבשל

הודו - לצעירים ברוחם

לקהילת טיולים, נופש ותיירות:

לחצו