מחול מזרחי: הרבה יותר מפעילות גופנית

צילום: Shutterstock

פעמיים בשבוע מגיעה סימונה מנצר בת ה-81 מתל אביב, רכובה על האופנוע שלה, אגב, לחוג למחול מזרחי, או "ריקודי בטן" בשמו העממי. היא עוטה על עצמה את חזיית הפאייטים, קושרת מטפחת למותניה ומתחילה לנענע ולהרעיד את החזה ואת האגן לצלילי המוזיקה המסתלסלת ברקע.

  
"שנתיים-שלוש אחרי הסכם השלום עם ירדן נסעתי לשם עם בתי וראיתי מופע של ריקודי בטן והוקסמתי", היא מספרת. "החלטתי שאני מתחילה ללמוד, ומאז אני רוקדת. אני מאוד אוהבת לרקוד. רקדתי שנים ריקודי עם, והיום אני משתתפת גם בחוג לריקודים סלוניים. זה משחרר וזה כיף, לגוף ולנפש".

  
ומה מיוחד בריקוד המזרחי?

  
"קשה להסביר. זה מזרים את כל הדם בגוף. אני עוצמת עיניים ורוקדת, לא רואה אף אחד סביבי. התרבות המזרחית הייתה זרה לי קודם. אני ילידת צרפת, הורי ממוצא בולגרי וגדלתי בסביבה מאוד אשכנזית. גרתי בקיבוץ, ושם היו רק ריקודי עם, אבל אני מאוד אוהבת את המוזיקה המזרחית. היא נעימה לי באוזן, גם בלי קשר לריקוד".

  
לא קשה לרקוד בגיל מבוגר?

  
"הגיל לא משנה, זה בראש. לי לא קשה בכלל, אולי בגלל שאני גם שוחה ומתעמלת. אין לי שום כאבים ושום מגבלות, ואם כואב פעם מפרק בגלל שינויים של הגיל, לוקחים כדור ומגיעים לחוג".

רנה שינפלד: "תנו לי את האפשרות לשכוח צעד"

הידרותרפיה: כוחם המרפא של המים

שקט ושלווה מתחת למים

אימון על כדור

תוך כדי תנועה