מצלמת באהבה: תערוכת צילום מרגשת

לולא נדרשה להסביר את שם תערוכת הצילום שלה, "90 גוונים של צבע וטבע", לא ניתן היה לסחוט מסימה מזור את גילה, 90 בחודש הבא. גם חזותה של האשה היפה והססגונית, עם הרעמה הבלונדינית והחיוך המאיר, לא היתה מסגירה את העובדה המפתיעה הזו.

בתערוכה שמתקיימת ב"גלריה לאמני עין הוד" שבכפר האמנים מציגה מזור צילומי תקריב מרהיבים ועזי צבע של פרחים, דבורים וציפורים, המבטאים את האופטימיות ושמחת החיים שהביאו אותה עד הלום. "התערוכה היא הצלחה ענקית", היא מספרת בגאווה בבוקר שאחרי הפתיחה. "אני עדיין מרגישה את הקרניים החמות והמלטפות של האהבה שקיבלתי. באו אנשים מכל הארץ".

לצלם, לצייר, לרקוד באהבה

מקבלת מהיצירה סיפוק עצום ומשתדלת לחלוק עם חברים וחברות. מזור

הצילום הוא רק אחד מאפיקי היצירה שמזור ניתבה לעצמה עם השנים. כרקדנית, פסלת, ציירת צלמת וכותבת, היא תמיד מצאה דרך להביע את עצמה. "אני מצלמת באהבה כמו שאני מציירת ורוקדת באהבה", היא מספרת. "אני מקבלת מהיצירה סיפוק עצום ומשתדלת לחלוק אותו עם חברים וחברות".

היא נולדה בתל אביב וכבר מילדות גילתה כישרון בימתי ("אמא שלי מספרת שרקדתי כבר ברחם"). בגיל שלוש כבר ביימה הצגות ביתיות לאורחים של הוריה. בגיל שש, כשהתאשפזה בבית חולים והעלתה גם שם הצגה לחנוכה בפני הילדים החולים, צדה את עינה של גרטרוד קראוס, מחלוצות המחול המודרני בארץ, שהייתה מאושפזת שם באותה עת. קראוס קלטה את הכישרון והזמינה את סימה הקטנה ללמוד אצלה, ללא תשלום.

לימים הצטרפה מזור ללהקה של קראוס, במסגרתה הופיעה בין השאר כרקדנית בהצגה "הציפור הכחולה", ב"הבימה" עם חנה רובינא ובהמשך החלה גם היא ללמד מחול מודרני, לצד עיסוק באמנות חזותית. "גרטרוד הייתה אמנית רב תחומית, שגם רקדה וגם ציירה ופיסלה", היא מספרת, "והיא זו שדרבנה אותי לא להיסגר בתחום אחד ולפתוח את עצמי לדברים אחרים".

בהמשך, נסעה עם בעלה המנוח לואיס ("לו"), קברניט אל על, לשליחות בלונדון למשך ארבע שנים, שם המשיכה בלימודי מחול מודרני וילדה את בנם, דני, גם הוא היום צייר ופסל. את לו הכירה, אגב, במלחמת העצמאות. היא היתה פלמ"חניקית צעירה ששירתה כחזאית בשדה התעופה לוד, הוא טייס יהודי שהגיע מדרום אפריקה לסייע במאמץ המלחמתי, במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ).

אחרי שחיזר אחרי בדבקות, עזבה עבורו מזור את בן זוגה באותה תקופה, לא אחר מאשר הנשיא לשעבר עזר וייצמן ז"ל, בזמנו טייס צעיר. "לו הזמין אותי לרקוד באחת המסיבות ונוצר בינינו קשר", היא נזכרת. "למחרת נפגשנו על חוף הים ויום אחר כך התקשרתי לעזר ואמרתי, 'סליחה, אני מאוהבת'. כמה חודשים אחר כך לו ואני נישאנו בחתונה מאוד מיוחדת ומרגשת. הוא היה המח"לניק הראשון, שנישא לצברית".

היו לנו חיים מטורפים

אני כבר לא רוצה לטפל יותר. צילום: סימה מזור

היו להם, היא מספרת, חיים מטורפים. "הוא היה איש מאוד מעניין, איש העולם הגדול והוא סחף אותי לכל מיני כיוונים. היינו הראשונים שעשו סקי מים בארץ, אחר כך בנינו יאכטה בחצר במשך ארבע שנים, והפלגנו בה לאיי יוון. בהמשך קנינו באנגליה יאכטה אחרת, השכרנו את הבית בנוף ים וחיינו עליה 13 שנה".

דווקא אהבת הים והשמש, הייתה זו שהכריעה לבסוף את בעלה האהוב והוא נפטר לפני 15 שנה מסרטן העור מלנומה. "טיפלתי בו בבית", היא מספרת. "הוא היה אדם חזק ונלחם כמו אריה עד הרגע האחרון".

לאחר מותו, החליטה לעזוב את ביתם דאז בזיכרון יעקב ועברה לגור בבית דיור מוגן. "לא רציתי להישאר לבד בבית הגדול עם כל הזיכרונות", היא מסבירה. "חיפשתי מקום שיש בו חברה ופעילויות וכשהגעתי לכאן, התאהבתי מיד. יש כאן המון אפשרויות לשחרור של הגוף והנפש".

סדר היום שלה מלא בפעילות. "אני מאוד עסוקה, אני עושה המון ומאוד חברותית. אני מתופפת על כלי הקשה, משתתפת בחוג לדרמה, במקהלה. אני מעבירה לדיירות חוג של ביטוי בתנועה ומחול, שנותן לי סיפוק עצום. באות אלי נשים ששכחו מה זה להזיז את האגן, שלא זוכרות איזה תנועות נפלאות אפשר לעשות עם הידיים ועד כמה צריך להניע את הגוף, כדי להיות בריא.

"אני גם קונה מצרכים ומבשלת לעצמי. לו היה בשלן ולימד אותי. לפני כן הייתי ילדה מפונקת שרק רצתה לרקוד. אחרי החתונה, כשקיבלתי סרוויס חדש ועשיתי תה להורים שלי, הם קרנו מאושר".

למרות שהגעגועים לזוגיות ואהבה תוקפים מדי פעם, היא דוחה את המחזרים בבית הדיור המוגן. "רובם נשואים וגבר נשוי לא בא בחשבון", היא מסבירה. "אלה שלבד, הם כבר לא בריאים ואני, שטיפלתי בבעלי בכל האהבה והסבלנות, כבר לא רוצה לטפל יותר".

הרומן שהתחיל בהפלגות ארוכות

איך אפשר שלא לצלם? צילום: סימה מזור

הרומן עם הצילום, נולד בזמן ההפלגות הארוכות. "איך אפשר שלא לצלם את השקיעות הנפלאות, את הסירות שחולפות על פניך, את החופים הנפלאים, השווקים מלאי כל הטוב".

היום היא קופצת מהמיטה כבר בשש בבוקר, כדי לצלם את הזריחה, את הפרחים ובעלי הכנף, או טיפוסים שעוברים בסביבה, מעלה למחשב ומפרסמת בעמוד הפייסבוק שלה. "התשוקה הזאת, לקום ולחפש את הדבורה, הציפור, הפרח הפורח או הפנים המעניינים, ממלאת את חיי", היא אומרת. "מי שמצלם, עיניו פקוחות. אני רואה דברים שאנשים לא רואים".

וסוד הנעורים שלה? "לעשות הכול, כדי לא להפוך לשק תפוחי אדמה. למצוא משהו שאוהבים, לא לוותר על עשייה ויצירה וגם על עזרה אחד לשני. לתת זה לקבל וזה דבר מאוד חשוב. אלה הדברים שנותנים משמעות לחיים".

הצטרפו לקהילת הצילום של מוטק'ה

איך להצטלם באהבה

צילומים משפחתיים כמו שצריך

להצטלם בעירום בגיל מבוגר