נדידת הפרפרים: עכשיו באגמון החולה

הפרפרים (מלבד מיני עש זוללי בדים ומחוררי שקיות קמח) שייכים לקבוצה קטנה במשפחת החרקים הנהנית מתדמית חיובית. הם מרהיבים ביופיים, מעופפים בחן מפרח לפרח ולמזלם לא עוקצים ולא מטרידים בזמזומים. בשל אורך חייהם הקצר, מעניין לגלות שמינים מסוימים של פרפרים נוהגים לנדוד לאורך קילומטרים רבים ואף לחצות יבשות, ממש כמו הציפורים, בחיפוש אחר צמחייה מתאימה להתרבות ולמזון. באגמון החולה ניתן לראות בימים אלה את פרפרי הדנאית ההדורה, פרפרים גדולים ומרהיבים בצבעי כתום ושחור, שנעדרו מאזור הצפון מאז ייבוש אגם החולה בשנות החמישים של המאה שעברה וחזרו לכאן לפני כעשר שנים, עם השבתם של זני צמחים שנעלמו עם הייבוש. שיחי החנק הזוחל, שנשתלו בגן הבוטאני באגמון, משמשים לפרפרי הדנאית להטלת הביצים ולתזונת הזחלים, ושיחי הליפיה הזוחלת והשנית הגדולה מספקים לפרפרים הבוגרים את הצוף. הפרפרים למיניהם נמנים עם המעופפים הטובים בעולם החרקים בשל צורת כנפיהם וגודלן ביחס לגוף ושרירי התעופה המפותחים שלהם. לדברי ענבר רובין, מנהלת התוכן וההדרכה באגמון החולה, לא כל מיני הפרפרים נודדים, ואלה שעושים זאת הם בעיקר המינים הגדולים והבינוניים שתוחלת חייהם גבוהה יותר. "פרפרי הדנאית ההדורה, שהם מין גדול יחסית שיכול לעוף במהירות של 20 קמ"ש ואורך חייו יכול להגיע ל-11 חודשים, נודדים בכל שנה מישראל לאפריקה ובחזרה. הם מגיעים אלינו באוגוסט, כששיחי הביצה החביבים עליהם פורחים, ועוזבים בסוף ספטמבר".


בכל הנוגע לנדידת פרפרים בעולם, רב הנסתר על הגלוי. זאת כיוון שבשונה מציפורים, קשה להצמיד ליצורים הזעירים טבעות או משדרים, וודאי שקשה מאוד ללכוד שוב את הפרטים המסומנים במקום אחר בעולם כדי להגיע למסקנות כלשהן. מאחר שרוב מיני הפרפרים חיים כשבועיים וחצי עד שלושה שבועות, הנדידה נעשית בסוג של מרוץ שליחים. מינים נודדים רבים לא משלימים בעצמם את מסלול הנדידה, וצאצאיהם, הבוקעים בדרך, ממשיכים אותו על פי צופן גנטי שקיבלו בתורשה. לדברי ד"ר בני שלמון, אקולוג מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, חלק גדול מהנדידות בעולם החי הן תוצר של ברירה טבעית בתקופות של שינויי אקלים, שהפכה בבעלי חיים מסוימים לתכונה גנטית. "על עופות אנחנו יודעים הרבה יותר, כי חוקרים את הרגלי הנדידה שלהם כבר למעלה ממאה שנה. על פרפרים אין הרבה מידע. המין הנודד שנחקר הכי הרבה הוא פרפרי דנאית המונארך האמריקנית, הנודדים מצפון אמריקה למקסיקו ובחזרה מדי שנה ואף מבצעים תרדמת חורף, תוך חילופי דורות. במקסיקו אפשר לראות את אתרי לינת החורף שלהם, בדמות עצים המכוסים בפרפרים. באביב הם מזדווגים ויוצאים בחזרה לצפון אמריקה, מהלך 3,200 ק"מ".


בישראל ניתן לראות מלבד הדנאית ההדורה מיני פרפרים נודדים כמו נמפית החורשף, לבנין הרכפה, לבנין הצלף, לבנין הכאסייה וכחליל האפון. הנפוץ בהם, נמפית החורשף, הוא פרפר גדול בצבעי חום, שחור, ורוד ולבן המטיל את ביציו על מיני קוצים וסרפדים. הוא נודד לישראל בלהקות ממצרים ומסודן ובחזרה כדי למצוא מקורות מזון חדשים. "הראשון שהבחין בעובדה שאלה פרפרים נודדים", אומר שלמון, "היה קולונל בריטי שישב בעמדת תצפית ברצועת עזה ב-1917 וראה להקות פרפרים חולפות על פניו בכיוון צפון-מזרח. מאז נערכו תצפיות על נדידת הנמפיות בנגב, באילת ובהרי ירושלים". שלמון מאמין שעוד יימצאו דרכים מדויקות יותר לחקור את נדידת הפרפרים. "כיום מפתחים משדרים זערוריים שמשמשים במחקר על עטלפים. אולי בעתיד ניתן יהיה לחקור גם את נדידת הפרפרים".
עוד על נדידה:

צפרות: לנדוד בעקבות הציפורים

עונת הנדידה: בעקבות העופות והיונקים

לפגוש חסידות באגמון החולה

מחזירים את הפרפרים