נעים מאוד: ישראלה בנין

שם:
ישראלה בנין.
גיל:
60 פלוס.
מקום מגורים:
תל אביב.
מצב משפחתי:
נשואה לרם, אמא לענת ויואב, סבתא לרומי, דניאל ורפאל.
מקצוע לפני הפנסיה:
בעבר הרחוק למדתי בסמינר בית הכרם בירושלים, עיר הולדתי, ועבדתי כגננת לגיל הרך וכמורה בבית ספר יסודי. אחרי שהתחתנתי עברתי קורס למורי דרך באוניברסיטה העברית. אחר כך שימשתי כמורה לעברית באולפן וכסגנית מרכזת גני הילדים באזור ירושלים. ב-1969 נסעתי עם בעלי לארצות הברית לצורך לימודי הדוקטורט שלו במחשבים. גרנו בפאלו אלטו בקליפורניה, שם יש לנו בית עד היום, ועבדתי כמורה לעברית ולתודעה יהודית בבתי ספר יהודיים. במקביל עברתי באוניברסיטת ברקלי קורסים להוראת שפה שנייה באמצעות ספרות ילדים ולפסיכולוגיה של ילדים ונוער וגם משחק וטלוויזיה. במשך הזמן נמשכתי לתחום נוסף, עיצוב שולחנות לארוחות. אחרי שקניתי שם בתחום, התארחתי בכמה תוכניות טלוויזיה בארצות הברית ובארץ בנושא והנחיתי תוכנית בשם Please Be Seated בכבלים. בשנת 1990 הוצאתי ספר באנגלית על עיצוב שולחנות.
עיסוקים ותחביבים:
כיום אני עוסקת בעיקר בכתיבת ספרי ילדים. הספר האחרון שכתבתי, "גוגו הדורבן ומומו השועל" (בהוצאת גוונים), ייצא בקרוב לחנויות. הוא מספר על חברות לא שגרתית בין שני יצורים שונים. לפני כן כתבתי שני ספרים, את "הגור של ענת" (הוצאת צבעונים), שמבוסס על סיפור שקרה לבתי ענת בילדותה, ואת "ליאור רוצה כלב" (הוצאת קוראים), על ילד שהוריו מסרבים להכניס כלב הביתה והפתרון שהוא מוצא. מצאתי שילדים מאוד מתחברים לחיות מואנשות וקל להעביר להם מסרים דרכן. היום הקראתי בגן של הנכדה שלי את הספר החדש, והילדים היו מוקסמים. יתכן שהנושא מעסיק אותי גם כיוון שאני מרגישה אשמה שלא אפשרתי לילדים שלי בילדותם להביא כלב הביתה. גם עכשיו יש לי עוד ועוד סיפורים בראש. הרעיונות לא נגמרים, ואני מאוד אוהבת לכתוב. הכתיבה מרחיקה אותי מחיי היומיום האפורים. אני שוחה בעולם אחר, נכנסת לדמיון שלי ויכולה גם להתפרע. האמת היא שבחיים לא חשבתי שאכתוב, אבל הנה, זה יוצא, וביום שאני לא כותבת אני מתגעגעת לנייר. אני כותבת בכתב יד ולא במחשב. אני אוהבת את החיבור לנייר ולעיפרון. מעבר לכתיבה, המשפחה היא אצלי במקום הראשון. אני מבלה הרבה עם הנכדים, עם הבת של בתי שגרה בארץ ועם הבנים של בני שגרים בארצות הברית. אני מספרת להם סיפורים וזה גם נותן לי רעיונות.
סדר יום:
אני קמה בבוקר ובימים שהנכדה שלי ישנה כאן, אני לוקחת אותה לגן. כשהיא לא נמצאת, אני מתיישבת לכתוב ויכולה לשבת חמש, שש או שבע שעות. אני לא מרגישה שהזמן חולף. בגדול, אין לי סדר יום קבוע. כשיש זמן, אני נפגשת עם חברות.
בילויים מועדפים:
אנחנו הולכים הרבה להצגות, מבלים עם חברים. אני גם אוהבת לטייל, אבל בשנים האחרונות תמיד בא לי כבר לחזור הביתה, לכתיבה.
יעד מועדף לחופשה:
אני מקווה להגיע להודו. עדיין לא הייתי שם. מושכות אותי האמנות המדהימה והתרבות השונה. אירופה מקסימה, אבל התרבות היא פחות או יותר אותו דבר בכל מקום. הייתי ביפן ובסין ולמדתי שם הרבה. החיים שם אחרים, וזה מאוד מעניין. אני לא אסע לקרוז ולא אשב באיזה ריזורט. אני מעדיפה לראות מקומות שלא ראיתי.
המלצה:
מאוד אהבתי את הסרט "גיא אוני" של דן וולמן, על פי ספרה של שולמית לפיד. הסרט עדין מאוד, הוא בנה את התוכן מאוד יפה. הסגנון של וולמן יותר אירופי מאשר הוליוודי, וזה מדבר אלי. נהניתי לאחרונה גם מההצגה "מוריס שימל" של חנוך לוין בהבימה, עם ליא קניג. הצגה מעולה. כיוון שלמדתי משחק, אני יודעת מה מושקע בכל דבר, ובכלל, לראות את ליא קניג על הבמה זה מדהים.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: מרדכי דרי

נעים מאוד: דליה לוי-אליהו

נעים מאוד: אבי גבריאלי

נעים מאוד: סמי בני

נעים מאוד: סימה רביד