נעים מאוד: לאה ברק

שם:
לאה ברק.
גיל:
70.
מקום מגורים:
רעננה.
מצב משפחתי:
נשואה לעמיצור, אמא לחנה, אסתי, עודד, נתי ויעל, וסבתא ל-16 נכדים.
מקצוע לפני הפנסיה:
סיימתי תואר ראשון ושני בספרות ובתנ"ך ואחר כך עסקתי בהוראת ספרות בתיכון. מאוד אהבתי את ההוראה, עשיתי את זה עם אור בעיניים ובנשמה. בהמשך ניהלתי שני בתי ספר תיכוניים של רשת אמי"ת, בתל אביב וברעננה. היה לי קשה להתנתק מההוראה, אבל כשהתבקשתי לעבור לניהול בתי ספר הסכמתי, כי הרגשתי שאני יכולה לתרום הרבה בתחום המנהיגות החינוכית. אהבתי כל יום עם התלמידים.
עיסוקים ותחביבים:
פרשתי לפני עשר שנים וכשנסגרה דלת אחת, נפתחו אחרות. היום אני מרצה לספרות בפורומים שונים ברעננה וכותבת מאמרים בנושא חינוך ופרוזה. לכתוב תמיד רציתי, אבל כתיבה דורשת טוטאליות, לפחות כפי שאני רואה את זה. הראש, המחשבה והתחושות, כולם בתוך זה, ולא יכולתי לשלב את הכתיבה עם עבודה. הפניות לזה והדחף החזק התעוררו כשפרשתי והרגשתי שאני עכשיו עם עצמי. המטען שאני סוחבת איתי כל השנים דרש ביטוי והוליד את הסיפורים הקצרים שזה כמה שנים אני מפרסמת בכתבי עת ספרותיים ואת הרומן הראשון שלי, שהתפרסם לפני חודש בהוצאה גוונים, "אחרי שהאורחים הלכו". ראשיתו בסיפור קצר שכתבתי לפני ארבע שנים, העוסק בילדותי בשכונת שפירא בתל אביב. כשנתתי לסופר חיים באר לקרוא אותו, הוא אהב מאוד, אבל ציין שחסרה הנוכחות של הילדה המתבוננת מהצד. הדברים שלו הדהדו בי וישבתי לפתח את דמות הילדה הזאת ואת הדמויות האחרות, עולים מפולין שהגיעו לארץ זרה ונתקלו בתרבות אחרת, באקלים לא מוכר ובמלחמת השחרור שהציפה את הקשיים. אני מאמינה שלכוחות היצירה אין גבולות של גיל ואני מרגישה מאוד צעירה כשאני כותבת ויוצרת.
סדר יום:
אני קמה בבוקר ומתחילה לכתוב, כל עוד המחשבות שלי רעננות. אחרי כשעתיים-שלוש אני עוברת לקריאת חומר עיוני בנושא ספרות והכנת ההרצאות שלי, שכרגע עוסקות בעגנון. אני משתדלת לצעוד כשלוש פעמים בשבוע כדי לתת לגוף מנוחה מהישיבה. הזמן שנותר מוקדש לקריאת ספרות חדשה.
בילויים מועדפים:
הבילוי האהוב עלי הוא קריאה. מעבר לזה, בעלי ואני אוהבים להיפגש עם חברים. זה דבר מאוד חשוב בחיינו ויש לנו מעגל חברתי רחב. הקשר החברתי מאוד חשוב בעיני ואסור לוותר עליו, אם זה לארח, לצאת ביחד לבית קפה או לטיול קצר, לשוחח. זה כלל חשוב בחיי.
יעד מועדף לחופשה:
אני אוהבת את הצפון, כי הוא ירוק. אני אוהבת את בתי הנופש שם. לצאת ליום-יומיים בלי להשתולל יותר מדי. לשבת בין העצים, לשוחח, לפגוש אנשים ולקרוא. זה כיף שאין דומה לו.
המלצה:
אהבתי לאחרונה את "אל מקום שהרוח הולך" של חיים באר, שמספר על אדמו"ר מבני ברק שחולם על יאק טיבטי שעל קרניו חקוקות אותיות עבריות ומחליט, דווקא בימים הנוראים, לצאת לטיבט לחפש אותו. המסע הזה מרתק, והמפגש בין תרבויות שונות מאוד משך אותי.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: שלומית ליפשיץ

נעים מאוד: נגה מרון

נעים מאוד: אורנה שפריר

נעים מאוד: ציפורה נאמן

נעים מאוד: מאיה ברש