נעים מאוד: ליאה גוטפרוינד

שם:
ליאה גוטפרוינד
גיל:
64.
מקום מגורים:
תל אביב.
מצב משפחתי:
גרושה, אמא לורדי, טלי וחגית, וסבתא לדניאל, מיה, ליהי, נויה, ליר, אביב ויהלי.
עיסוקים:
אני מאמנת אישית להצלחה בחיים וחברה באיגוד הארצי של מאמני ישראל. במשך שנים הסתובבתי סביב הזנב של עצמי כדי להגיע למקום טוב, עד שניתבתי את זה למקצוע. למדתי אימון אישי במכללת לוינסקי, ואני ממשיכה ללמוד כל יום. כיום אני לומדת באוניברסיטה העממית נומרולוגיה וקריאה בקלפי טארוט, כי הם כלים נהדרים לאימון, ופיתחתי שיטה לאבחון נומרולוגי. כשהגעתי לגיל שבו אנשים יוצאים לפנסיה גיליתי שאני מתעסקת רק בסידורים וזקוקה למשמעות בחיים. עם האימון האישי אני מרגישה שהגעתי לייעוד שלי. מצאתי את הדבר שממלא אותי בהתלהבות, בתשוקה ובאנרגיות. אני מאמינה שיש שלב בחיים שאם האדם לא תופש את החיים בקרניים, הדרך מובילה רק למטה. אני רוצה לעזור לאחרים להגיע בדרך יותר קצרה לאן שאני הגעתי במשך שנים. המוטו שלי בחיים הוא שהאדם הוא האדריכל של גורלו ולכל אחד יש פוטנציאל להביא את עצמו למימוש.
מקצוע לפני הפנסיה:
למדתי הרבה דברים ועסקתי בכמה תחומים, כי אני מאוד אוהבת גיוון. למדתי בבית ספר לאחיות ועבדתי כאחות מוסמכת, אבל היה לי קשה להתמודד עם הסבל שראיתי ועברתי ללמוד מזכירות. בהמשך שימשתי כעוזרת מנהלית בסוכנות היהודית ואחר כך למדתי יזמות עסקית, כי חשבתי שזה יהיה טוב לעתיד. אחר כך למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה (התגוררתי אז בנצרת עלית), ארגון וניהול ותקשורת ואפילו קורס לבניית אתרי אינטרנט. את האתר שלי בניתי בעצמי. במקביל עברתי סדנאות למודעות עצמית, ולפני שנתיים נכנסתי לנושא של אימון אישי. הרעיון היה לעזור לאחרים, וגם לעצמי, לצאת מהסבל שחוויתי בנישואים. עד שהתגרשתי, לפני שמונה שנים, הרגשתי מיואשת וחסרת תקווה, והיום אני מעבירה לאחרים את המסר שגם ממקום כזה של ייאוש, אדם יכול לצאת ולממש את עצמו.
סדר יום:
כשאני קמה בבוקר אני פותחת את החלון ואומרת תודה על הדברים הפשוטים. העננים בשמים, השמש שזורחת. אני עושה פילאטיס מול הטלוויזיה עם דליה מנטבר. אחר כך אני מתקלחת, אוכלת ארוחת בוקר קטנה, בריאותית ומזינה ואז אני ניגשת למחשב, שם יש לי רשימה של מטלות שהכנתי אתמול. את הרשימה אני מעדכנת, ובערב עושה רשימה חדשה, של דברים שלא הצלחתי ליישם ושל הדברים הבאים. המטלות לעולם לא נגמרות, והן למעשה מה שמרכיב את החיים שלנו. אחר כך אני יוצאת עם חברות לבית קפה ואין שיחה שבה אני לא מאמנת ומנסה להשפיע. זה לא מתוך 'תראו מי אני', אלא מתוך רצון עז לעזור. אחר כך אני חוזרת הביתה ולפעמים יש לי אימון אחר הצהריים. במקביל לכל זה אני מטפלת באימא שלי שגרה אצלי בבית. אמא שלי, שהייתה אישה מאוד פעלתנית ושימשה כיו"ר התאחדות יוצאי הונגריה בישראל, היא היום תשושת נפש עקב תאונת דרכים קשה. אני בת יחידה וכל הנטל עלי, והוא מאוד שוחק ומצריך כוחות נפשיים.
בילויים מועדפים:
אני מנויה ב'פילהרמונית בג'ינס' עם חברה, בתיאטרון בית ליסין, הבימה והקאמרי. אני הולכת להרצאות, צועדת ורוקדת ריקודים סלוניים. אני עושה כל מה שאפשר כדי להביא את עצמי למקום טוב יותר. לאחרונה הורדתי מחסומים והכרתי גבר ואני נמצאת בתחילתה של זוגיות. אני רואה בזוגיות הזדמנות לראות דרך המראה של בן הזוג את התיקונים שאני צריכה לעשות.
יעד מועדף לחופשה:
הייתי שמחה לנסוע לשוויץ, אוסטריה והונגריה. לא הייתי בהן, למרות ששפת האם שלי היא הונגרית. הייתי רוצה לבלות שם בהתבוננות שקטה, לא בריצה, בניגוד למה שאני עושה בדרך כלל. כשאני בחו"ל אני רוצה לראות את האמנות, הארכיטקטורה, העיצוב. הפעם הייתי מתמקדת יותר בנוף ובאנשים ובאינטראקציה ביניהם. מהמקומות שהייתי בהם הייתי רוצה לחזור לאי סנטוריני. השמש, הבתים הלבנים והים עשו לי אנרגיות חיוביות. החלטתי שאם יהיה לי בן זוג, אחזור איתו לשם.
המלצה:
אני ממליצה על הסרט הגרמני "פריחת הדובדבן". הוא מספר על מערכת יחסים בין בני זוג מבוגרים, כשרק אחרי מות האישה הגבר מוצא בעצמו את הצורך ללכת בעקבות הדמיון והרצון שלה. הוא עושה עם עצמו שינוי של 180 מעלות, וזה מאוד מרגש.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: רחל איצקוביץ

נעים מאוד: ד"ר צלינה כהן

נעים מאוד: אלי צרפתי

נעים מאוד: לני רביץ

נעים מאוד: נינה רודין