נעים מאוד: מוניקה הדרי

שם:
מוניקה הדרי.
גיל:
77.
מקום מגורים:
קיבוץ גבת.
מצב משפחתי:
נשואה לדני הדרי. אמא לחמוטל, יובל והלל. סבתא לנועה, הילה, מיכל, שחר, יואב, טל, דין ודנה.
מקצוע:
בעבר הרחוק למדתי אמנות במכללת אורנים כדי להיות מורה לאמנות, וכשבני הצעיר הלל הלך לכיתה א' נרשמתי לבצלאל למחלקה לעיצוב קרמי. אחרי תום הלימודים לימדתי בבית הספר בגבת כ-15 שנה. כשיצאתי לגמלאות הפסקתי ללמד והתחלתי להתרכז ביצירה. פתחתי גלריה-חנות בגבת ובמקביל לימדתי קרמיקה מורים לאמנות באורנים ובמכללת יזרעאל. הצגתי במשך השנים בתערוכות רבות, כ-14 תערוכות יחיד והרבה תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. בחול המועד סוכות הקרוב אני משתתפת בפסטיבל הקרמיקה בכפר ורדים. בקיבוץ גבת אני מתגוררת מאז שהגעתי ארצה בגיל עשר, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. כאן למדתי י"ב כיתות, ומכאן יצאתי לתנועה ולצבא. אחרי הגיוס הקמתי בגבת את משפחתי ובמשך השנים שימשתי בתפקידים שונים, בין השאר כמרכזת ועדת חינוך וועדת תרבות וכמורה לאמנות, לציור ולקרמיקה. לקרמיקה נמשכתי בעקבות השפעתה של מורתי, חנה צונץ-חר"ג, שהייתה מאוד ידועה אז בתחום ולימים הפכנו לחברות, עד יום מותה. אבל גם החומר עצמו מאוד משך אותי. אני רואה בו אמצעי יוצא מן הכלל לביטוי אישי וגם כלי לריפוי ולתיקון. אני עובדת בטכניקות שונות. הקרמיקה היא עולם מאוד גדול ורחב. אני יוצרת כלים שימושיים, לעתים לפי הזמנה מיוחדת מבעלי מסעדות וצימרים ועוד. עיצבתי בין השאר כלים מיוחדים לזיתים, לדבש, לריבה, לפיצוחים ועוד. כיוון שגם הצד הטכנולוגי של העבודה מעניין אותי, פיתחתי ביחד עם חברתי ציפי איתי חומר בשם צמ"ח (ראשי תיבות של ציפי, מוניקה, חומר), שמבוסס על חומרי גלם מקומיים. אחרי הרבה ניסיונות הגענו לנוסחה שהתאימה לי. הייתי מעוניינת בחומר לא מיובא, בעל צבע חם ובעל עמידות מכאנית גבוהה. גם את הזיגוגים שבהם אני מצפה את הכלים אני מרכיבה בעצמי, וממשיכה ללמוד ולפתח זיגוגים חדשים כל הזמן. במקביל לכלים השימושים, אני יוצרת עבודות על נושאים ורעיונות שמעסיקים אותי, כמו סדרת מסכות שמביעות כאב, שיצרתי כשבני השתתף במלחמת לבנון הראשונה. הקרמיקה היא עבורי אורח חיים. אני מקווה שאצליח להמשיך לעבוד וליצור עד סוף ימיי.
סדר יום:
אני קמה בסביבות שבע, ובשמונה אני כבר בסטודיו, אחרי התעמלות בוקר. אני עובדת עד הצהריים, אבל לפעמים חוזרת לסטודיו גם אחר הצהריים ואפילו בערב או בלילה. בצהריים אני משתדלת לנוח ואחר הצהריים אני קוראת. לפעמים הילדים והנכדים מגיעים לביקור ודני ואני הולכים חצי שעה או יותר מסביב לקיבוץ. בערב אנחנו רואים מעט טלוויזיה, בעיקר חדשות, וקוראים.
בילויים מועדפים:
אני אוהבת לצפות בסרטים, אבל רק איכותיים. יש לנו מינוי להצגות בקיבוץ יפעת ולעתים לקונצרטים של הפילהרמונית. אני מאוד אוהבת לטייל בטבע, זה אחד התענוגות הגדולים שלי, ועשיתי כבר כמה מהחלקים הצפוניים של שביל ישראל עם קבוצה של חברים.
יעד מועדף לחופשה:
אין לי יעד מועדף, אבל בכל מקום שאני נמצאת אני אוהבת לראות את הדברים מבפנים, לא כתיירת ולא בריצות ממקום למקום. היינו בשנים האחרונות בכמה מקומות מעניינים. בשוודיה אצל חבר טוב, שלקח אותנו לטיול בכל דרום שוודיה והפגיש אותנו גם עם קרמיקאים, בשיט ממוסקבה עד סן פטרסבורג דרך הוולגה והתעלות. לפני שנה, למרות גילנו, יצאנו לקצ'קר, האזור ההררי של טורקיה, לטיול אתגרי. הלכנו הרבה ברגל ועמדנו בזה מאוד יפה.
המלצה:
אני ממליצה למי שרק יכול, לנסוע ליפן, שבה הייתי השנה בטיול שארגנה תרצה פייטן, מורה לקליגרפיה, ישראלית שחיה ביפן כמה וכמה שנים. טיילנו בעיקר סביב קיוטו ומאוד עניין אותי לפגוש את המאסטרים היפנים שממשיכים מסורות אמנות עתיקות וגם מחדשים. התרבות היפנית מדהימה. זה טיול שמרחיב את האופקים ונותן תובנות על קשת התרבויות הרחבה שקיימת בעולם.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: ליאה גוטפרוינד

נעים מאוד: רחל איצקוביץ

נעים מאוד: ד"ר צלינה כהן

נעים מאוד: אלי צרפתי

נעים מאוד: לני רביץ