נעים מאוד: נגה מרון

שם:
נגה מרון.
גיל:
83.
מקום מגורים:
רמת גן.
מצב משפחתי:
אלמנתו של אליהו מרון ז"ל, אמא לאיתן ז"ל ולאסף וסבתא לקרן, עינת, אייל, טל, אורי ואיילת.
מקצוע לפני הפנסיה:
שימשתי כמורה וכמנהלת של בתי הספר אחד העם והלל ברמת גן. במקביל הייתי חברת הנהלת הסתדרות המורים וניהלתי את המחלקה להשתלמות, וגם למדתי בבר אילן ספרות עברית וחינוך. בשנת 1987, בגיל 58, החלטתי לצאת לפנסיה מוקדמת כדי להתמסר לכתיבה. עד אז כתבתי כבר שני ספרי ילדים, שהוקדשו לשתי נכדותיי הראשונות. הספר הראשון נקרא "מה שקרה לגילי וגם לי" והצליח מאוד, ובעקבותיו כתבתי את "למה דווקא אני".
עיסוקים ותחביבים:
רוב זמני מוקדש לכתיבה. הוצאתי עד היום 37 ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים וידי עדיין נטויה. הדבר שמעסיק אותי ביותר עכשיו הוא סדרת ספרי התבגרות בשם "חירות", שמספרת על תקופת טרום הקמת המדינה. עכשיו סיימתי לכתוב את הספר התשיעי בסדרה. אחד הדברים שכואבים לי כמחנכת זה שלמרות ההשקעה של מערכת החינוך בהקניית ידע על התקופה, בסקרים שנערכים מתגלה בורות. אני מאוד מאמינה בכוחה של ספרות חווייתית להעביר ידע, ואני עושה את זה באמצעות הגיבורה חירות, בת דורי, ונכדתה לימור, נערה בת זמננו, שמגלה את יומן הנעורים של סבתה. לימור מגלה שמבחינת העולם הפנימי, סבתה חוותה בגיל ההתבגרות את מה שהיא חווה. הצורך להיות מקובלת, הצורך באהבה, מערכת היחסים המתוחה עם ההורים וכיו"ב, ותוך כך נפרשת התקופה שלפני הקמת המדינה - המחתרות, הבריגדה והשואה ברקע ומלחמת השחרור. הנכדה הצעירה ביותר שלי קוראת את הספרים תוך כדי הכתיבה ומייעצת לי. החלום שלי הוא שסדרת חירות תעובד לסדרת טלוויזיה. מלבד ספרי הילדים והנוער, כתבתי גם שישה ספרים למבוגרים, ולפני שנה הוצאתי את "אישה בגילה", העוסק בבעיות של הגיל השלישי, כמו הדאגה לילדים, הצורך לשתוק ולא להעיר, הבדידות והצורך בבן זוג. בנוסף לכתיבה חזרתי לפני שנתיים לנגן על פסנתר, תחום שבו עסקתי בנעוריי במשך שבע שנים ועזבתי כשהתגייסתי לפלמ"ח. אני מנגנת היום בעיקר ג'ז. כבר אין לי אמא שתשאל אם ניגנתי היום וכמה שעות, ובכל זאת אני מנגנת כל יום וזה כיף גדול.
סדר יום:
אני קמה בוקר וארבע פעמים בשבוע הולכת ברגל לסטודיו בקניון גבעתיים לשיעור התעמלות. פעמיים בשבוע התעמלות בונת עצם, ופעמיים התעמלות בריאותית. אחר כך אני חוזרת הביתה, אוכלת, מתקלחת ומתיישבת לכתוב עד הצהריים. בצהריים אני נחה, קוראת ומנגנת בערב נפגשת עם בן זוגי, הסופר פוצ'ו (ישראל ויסלר).
בילויים מועדפים:
פוצ'ו ואני מבלים הרבה בבית, מתייעצים זה עם זה בענייני כתיבה ואפילו ערכתי את הספר האחרון שלו.
יעד מועדף לחופשה:
נסעתי הרבה בעולם וכיום, בגילי, אני לא מתלהבת מנסיעות לחו"ל. רק המחשבה על התרוצצות בשדות תעופה, עושה לי רע. כבר ראיתי את כל המקומות היפים ולחופשות אני לא זקוקה, כי אני אדון לעצמי ואין לי ממה לקחת חופשה. התענוג הכי גדול שלי זה לכתוב ולקרוא, ואת זה אני יכולה לעשות בבית.
המלצה:
אני רוצה להמליץ על אחד מספרי המבוגרים שלי, "המפלט האחרון", שיצא בהוצאה הפרטית שלי, "נועם". זה רומן שמקפל בתוכו נושא שמאוד מעסיק את בני גילי, הזכות למות בכבוד. כתבתי אותו אחרי מות אבי בגיל 95, אדם צלול לגמרי שביקש למות, אבל מבוקשו לא ניתן לו כפי שרצה.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: אורנה שפריר

נעים מאוד: ציפורה נאמן

נעים מאוד: מאיה ברש

נעים מאוד: גבריאלה לב

נעים מאוד: רחל הרמתי