נעים מאוד: עפרה גלעד

שם:
עפרה גלעד.
גיל:
72.
מקום מגורים:
קיבוץ רמת יוחנן.
מצב משפחתי:
אלמנה של מאיר ז"ל, אמא ליעל ויריב וסבתא לנועם, מיכל ואיתמר.
מקצוע לפני הפנסיה:
נולדתי בעין חרוד וגדלתי בירושלים. בצעירותי הייתי כדורסלנית, עד שבתי הבכורה נולדה. אחר כך למדתי במכון וינגייט והייתי מורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי, בתיכון ובמכון וינגייט. לפני 30 שנה הגענו לקיבוץ, וכאן עבדתי בכל מיני ענפים - עם מתנדבים בחדר האוכל, בבתי ילדים, במחסן בגדים ובשנים האחרונות ניהלתי את הדואר. במקביל למדתי פרסום ושיווק באוניברסיטה ועבדתי במשרדי פרסום בחיפה.
עיסוקים ותחביבים:
לפני שלוש שנים פרשתי מהעבודה. היום אני עוסקת בכתיבה יוצרת במסגרת "מועדון דורות" של המועצה האזורית זבולון. אני כותבת בעלון של הקיבוץ ששייך לידיעות אחרונות, לרוב בחרוזים, על נושאים שמעסיקים אותי. על מה שקורה במדינה, על נושאים פוליטיים וגם על נושאים אישיים. על התקופה, על המחשבות שלי, על המשפחה ועל הנכדים. לפני שנתיים הוצאתי ספר לגיל הרך בהוצאה עצמית בשם "עיזה רגיזה", על פי סיפור שאמי נהגה לספר לי, שמדבר על חשיבותה של אמירת אמת. עם הספר אני נוסעת לקיבוצים ומקריאה בגני ילדים. הנכדים שלי מאוד גאים בי שכתבתי ספר. עכשיו סיימתי לכתוב ספר נוסף, גם הוא לגיל הרך, שמספר על מיכל הנכדה שלי. בימים אלה אני עובדת עם המאיירת, שאיירה גם את הספר הקודם, שלומית לירון. אני מכירה אותה ממועדון דורות וגם היא סבתא.
סדר יום:
אני נהנית לישון בבוקר וקמה בסביבות שמונה. תמיד עשיתי הליכות בבוקר מסביב לקיבוץ, והיום לצערי אני לא עושה בגלל מגבלת גופנית. שלושה ימים בשבוע אני נוסעת למועדון, ובצהריים חוזרת הביתה. אחר הצהריים אני כותבת, משחקת במחשב או צופה בטלוויזיה, וסוף סוף אני יכולה ליהנות גם מלא לעשות כלום.
בילויים מועדפים:
אני מאוד אוהבת סרטים, ויש לנו סרטים טובים בערוץ המקומי של הקיבוץ. הכתיבה היא גם בילוי עבורי, ואני מאוד אוהבת להאזין למוזיקה קלאסית ולשירים ישראליים. אני נהנית לצפות בתוכניות בערוץ 1 בטלוויזיה, למרות כל מה שאומרים עליו.
יעד מועדף לחופשה:
ככדורסלנית מקצועית, בין השאר במכבי תל אביב, נסעתי הרבה בעולם. נסעתי כמה פעמים עם הילדים לחו"ל, לסלובניה, לצרפת. לפני כמה שנים מאוד רציתי לנסוע לניו זילנד, אבל זה לא הסתייע וויתרתי. היה בקיבוץ זוג מתנדבים מניו זילנד שאימצתי והם סיפרו לי הרבה על המקום, והבנתי שהוא מאוד מיוחד.
המלצה:
ראיתי בכבלים את סרטו של אלמודובר "חיבוקים שבורים" עם פנלופה קרוז, על שחקנית שמנהלת רומן עם במאי עיוור, רוצה לעזוב אותו לטובת מישהו אחר ויש כל מיני הסתבכויות. אני אוהבת את אלמודובר. העלילה מאוד מעניינת והמשחק טוב. ולסיום, שיר שכתבה עפרה:
בני השבעים
שבעים שנה תחת אותו הדגל, שבעים שנה - לא הולכות ברגל. ב?עצם, זה זהב! בדיוק ולא בערך שבעים+ זו היא אמצע הדרך! נולדנו כשהמדינה עוד לא קמה, לאמא קראו 'איידישע מאמה' רק אבא לבש מכנסיים כגבר, "לייזר" היה כינוי לאליעזר. פרפר - התעופף לו בין הפרחים, צ'ילבה' אמרנו בסיום ריב בין אחים. דבש ליקקנו ישר מן הכוורת, שיחקנו בקלאס או בפרה עיוורת. עכבר היה זה שמחתול ברח, ג'וק היה רק זה ששרץ במטבח, חיפושית כבר אז הייתה אוטו קטן, שפנפנה הוגדרה כנקבת השפן. הנוסעים לחו"ל יצאו רק בספינות, "לוקשן" היו סך הכול אטריות. שפת התקשורת הייתה סמפור, הכסף היה סתם גרוש עם חור. החיזור נעשה בעזרתו של הפרח, המזון נשמר בארון הקרח, עוד לא ידענו מה זה ראדאר, הפניצילין התגלה יותר מאוחר. בדרך כלל התחתנו ואחר כך גרו ביחד, הגלולה לא הייתה, ותמיד היה "פחד". טיטולים לא מכרו באותה התקופה, הילדים נולדו תמיד... אחרי החופה. בידיים כיבסו ותלו חיתולים, בשמים לא היו לוויינים וטילים. מי שמע על גז? דלק בקושי היה. בישלו וחיממו מעל פתיליה. לא היה אף.אם, בקושי שמעו מנגינה, קול ישראל היה הקול של המדינה. הג'ינס לא נכלל ב?תחום הלבוש, טרנזיסטור היה מה זה חידוש! מי חלם על מחשב, מעבד תמלילים, הכול בכתב יד, סלסלנו מילים. "השתלה" הייתה מצויה רק במטע. הו, אילו היו אז עדשות מגע! בימי ההולדת שמחנו עם הורה והיי, בלי קוסם, אפילו בלי די ג'יי. אופניים מהאח הגדול ירשנו, שעון רק בבר מצווה קיבלנו. שירי מולדת? הרבה - חיים חפר, מתנות, די הרבה... כל אחת - ספר! בחתונה - רבע עוף, הרבה מחולות, הסיפולוקס היה אטרקציית ליל הכלולות! היו מושגים של חזון ותקומה, ציונות, ערכים והמון הגשמה! לצה"ל הלכנו, והטובים - לטיס! אז לא הסתמכנו על מפעל הפיס. כי אכן, נולדנו לפני קום המדינה, ו?מה קורה פה? אני לא מאמינה! השוני עצום! בקיבוץ, גם בעיר בוודאי בממשל - צרות למכביר! רק אנחנו ממש לא השתנינו פרט לשיבה שזרקה בשערנו, קמטים פה ושם ופרקים כואבים, למרות הכול - ממשיכים, סוחבים. כי שבעים + שנה תחת אותו הדגל תודו, זה לא הולך סתם ברגל. והגיע הזמן להפסיק לקטר, להמשיך, להאמין, וכדאי למהר. אפשר לחלום, לתת הפוגה, לתפוס מנוחה, אולי הפלגה, לממש תחב?יבים, לתנות אהבים... להמשיך ולהוסיף להתפעל, ואז לזמזם את שירי ישראל לגדל וגם לעזור לילדים ו?כמובן שנשמור על הנכדים! בקיצור, שנחגוג וגם נוסיף, הרבה חוכמה נרעיף, נרחיב המשפחות וניפגש בעוד הרבה שמחות!
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: ישראלה זוסמן

נעים מאוד: עדינה הכרמלי

נעים מאוד: עמירה בן מרדכי

נעים מאוד: צבי נגבי

נעים מאוד: טוביה כץ