נעים מאוד: ציפורה נאמן

שם:
ציפורה נאמן.
גיל:
65.
מקום מגורים:
חיפה.
מצב משפחתי:
חיה עם בן זוג, אמא ליעל, ורד ותמר וסבתא לאורי, תומר, אבינעם, אוריה ועידו.
מקצוע לפני הפנסיה:
שימשתי במשך שנים כמורה מחנכת בבית ספר יסודי ולימדתי את כל המקצועות. התחלתי ללמד בתל אביב, אחר כך עסקתי בהוראת מקצועות יהדות בבתי ספר יהודיים בבולטימור, ארצות הברית, לשם נסענו לארבע שנים לצורך הפוסט דוקטורט של בעלי ז"ל. בהמשך לימדתי בחיפה ואחר כך שוב בבולטימור ובפאלו אלטו קליפורניה, לשם נסענו לשבתון. ב-1990 יצאתי לפנסיה.
עיסוקים ותחביבים:
במהלך שנות השבעים התוודעתי לנושא של מגזרות נייר. חמי, יעקב נאמן ז"ל, שהיה גרפיקאי וצייר שלטים במקצועו, החל לעסוק בזה אז, כשהיה כבר בן 70 והיה אחד ממחיי התחום העתיק הזה בישראל. באחד המכתבים ששלח לנו לארצות הברית הוא צירף מגזרת נייר שעשה, ואני ראיתי ונדלקתי. תמיד אהבתי לגזור, עוד כילדה. גם כמורה העדפתי ליצור עם הילדים קישוטים גזורים יותר מאשר מצוירים. מקורה של אמנות מגזרות הנייר הוא בסין, אבל עסקו בה בכל הקהילות היהודיות בגולה, עוד בספרד לפני 650 שנה. המגזרת הכי ישנה, שמוצגת במוזיאון באמסטרדם, עשויה קלף וגילה 450 שנה. התחלתי ללמוד את זה בעצמי בשיטת הניסוי והטעייה, ובהמשך גם למדתי במסגרות שונות. כמו חמי, שהיה דתי לייט, בחרתי להתמקד בנושאים היהודיים. העבודות משלבות עיטורים עם פסוקים מהמקורות, סמלים יהודיים כמו מנורה, מגן דוד, לוחות הברית, בעלי חיים שקשורים לפסוקים בתנ"ך. יש עבודות סימטריות, ויש כאלה שנעשות על נייר פתוח. הנושאים היהודיים מדברים אלי, כי אני בעד לשמר את המסורת ולהעביר ערכים יהודיים דרך אמנות, למרות שאני עצמי לא דתייה. כמורה בארצות הברית התחלתי ללמד את התלמידים שלי לגזור, כחלק מלימודי היהדות. ואחר כך התחלתי להעביר סדנאות לקבוצות, מה שאני עושה עד היום. המשכתי לעסוק בזה בארץ, אבל בקטנה, והתחלתי להקדיש לזה את כל זמני רק אחרי שיצאתי לפנסיה. למדו אצלי עד היום כ-עשרת אלפים איש בארץ ובחו"ל, חלקם הפכו לאמני מגזרות נייר נפלאים בפני עצמם. במשך חמש שנים לימדתי בירושלים בבית שמואל. אני מעורבת בהרבה מיזמים התנדבותיים ומזמינים אותי להרצות וללמד את הנושא במקומות שונים בעולם. אני מציגה את העבודות שלי במרכזים קהילתיים בארץ ובעולם, ופה ושם גם מוכרת. בנוסף, אני מכינה שבלונות של מגזרות לאנשים שמתקשים לצייר אותן בעצמם. אני טוענת שמגזרות הנייר הן כמו עם ישראל. חוק אחד הוא החיבור. כמו המגזרת, גם אנחנו חייבים להיות מחוברים. כי מי שלא מחובר, נופל. הדבר השני הוא חוק הסובלנות. לכל אלמנט במגזרת יש מקום משלו, וכך צריך להיות גם אצלנו.
סדר יום:
אני קמה בבוקר ועוברת על הדואר האלקטרוני, בודקת מי כתב ומאיפה. אני מנהלת התכתבויות עם אנשים בעולם ושייכת לאיגוד האמריקני לגוזרי הנייר. עכשיו, אגב, מקימים איגוד כזה גם בארץ. אחרי ההתכתבויות אני עובדת. אני משתדלת בכל יום לעשות יצירה אחת או שבלונות. פעם בשבוע אני מלמדת בתיכון "כרמל זבולון" בקיבוץ יגור, שזה אחד משיעורי הבחירה שם. אחר כך אני הולכת לספורטן של חיפה, לחדר הכושר, לשיעורי פלדנקרייז ויוגה, או לפעילות שלי בברית הערים התאומות בוסטון-חיפה, שם אני אחראית בהתנדבות על קבוצת נשים בשם "שיח". אני לא חייבת לעבוד לפרנסתי, אני רק רוצה להיות עסוקה.
בילויים מועדפים:
אני נהנית לעסוק בספורט, ללכת להצגות. בן זוגי ואני שייכים לחוג לדינו. וכמובן, המשפחה. יש לשנינו ביחד שבעה ילדים ועשרה נכדים, וזו תעסוקה מלאה.
יעד מועדף לחופשה:
אחת הבנות שלי חיה בבוסטון, ואני נוסעת אליה כל שלושה חודשים. אבל לחופשה? בטוח לא אמריקה, שבעתי מהנסיעות האלה. מצדי שהם יחזרו ארצה ואמריקה לא תראה אותי יותר. אני מעדיפה לנסוע לנגב. אני אוהבת את המדבר, את נאות המדבר כמו עין גדי, עם השקט, ההוד וההדר והמרחבים.
המלצה:
קראתי השבוע ספר, לא חדש אמנם, אבל מדהים, "שלך, סנדרו" של צבי ינאי. מאוד מומלץ. זו אוטוביוגרפיה שמבוססת על מכתבים שמספרת על אמו של ינאי, שבגיל 18, בשנות השלושים של המאה הקודמת, התאהבה בנגן גוי ועזבה את הבית. תוך ארבע שנים נולדו לה ארבעה ילדים, אחד מהם הוא ינאי, שאותם היא פיזרה במקומות שונים, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה. ספר פשוט מרתק שלא יכולתי להניח מהיד. סרט מצוין שראיתי לאחרונה, הוא "נאום המלך" הבריטי-אוסטרלי, שמועמד להמון פרסים. סרט ממש מעולה.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: מאיה ברש

נעים מאוד: גבריאלה לב

נעים מאוד: רחל הרמתי

נעים מאוד: גניה קדם

נעים מאוד: ישראלה בנין