עיר, גזוז, פנס ומדינה

11 באפריל, 1909. חול המועד פסח. על גבעה קטנה מצפון ליפו מחליטות 66 משפחות לעשות היסטוריה. הן מייסדות את העיר העברית הראשונה. והנה, עוד מעט העיר הזו כבר בת 100 ועדיין כמו בחורה צעירה לא נחה לרגע, עיר ללא הפסקה, תל-אביב. טיול בשדרת רוטשילד הוא כמו מסע בין עבר והווה. מכל הכיוונים ניבטים אלינו בתי קפה ומסעדות מודרניות, מרכזי עסקים ובנייני ענק. אך מבלי להתאמץ כלל יכולים אנו לראות את ת"א הקטנה של תחילת המאה שעברה. תל-אביב שהיא "עיר קטנה ואנשים בה מעט" כפי שקרא לה נחום גוטמן. בואו נצא לטיול בשדרה.
גזוז של פעם בבולוואר של פעם
את הטיול נתחיל בשדרת רוטשילד פינת רחוב הרצל - מקום מצוין לפתיחה מכיוון שבמקום זה ניצב היום קיוסק, אולי אתם שואלים "מה מיוחד בקיוסק? לפחות מאות כמוהו יש ברחבי העיר!" אך קיוסק מודרני זה עומד בדיוק היכן שעמד הקיוסק הראשון של ת"א בימים שבהם עוד נקראה "אחוזת בית", בימים שבהם היו בעיר ארבעה רחובות ישרים: הרצל, אחד העם, לילינבלום וה"בולוואר", שדרת רוטשילד. הלהיט של אותה תקופה היה, כמובן, הגזוז המפורסם, וגם כיום ניתן להרוות את צימאוננו בגזוז כמו פעם... לעיתים קורה ולקיוסק שבו פתחנו ניגש אדם, מוכר היטב, ומבקש מהמוכרת "גזזני ואגרשך, והעדיפיני במיליך" אדם זה היה המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק שבלשונו המיוחדת היה מבקש: תני לי גזוז ואתן לך גרוש, והשיבי לי עודף במייל... לאחר שרווינו, נמשיך במעלה השדרה עד לבית מספר 16. בית זה נכנס לספרי ההיסטוריה מכיוון שכאן, ביום שישי, 14.5.1948 , ה' באייר תש"ח, בשעה 16:00, הכריז אדם נמוך קומה אך ענק ברוח על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל!


לפני ששימש לאירוע היסטורי זה היה הבית אחד הבתים הראשונים שנבנו באחוזת בית. הוא נבנה עבור מאיר וצינה דיזנגוף, ראש העיר הראשון של ת"א ורעייתו. לאחר פטירתו תרם ראש העיר את הבית לעירייה כדי שתקים בו את מוזיאון ת"א לאמנות. כיום משמש המקום כמוזיאון "היכל העצמאות" המשחזר את המאורע ההיסטורי שהתרחש בין קירותיו (הכניסה בתשלום), וכן כ"בית התנ"ך" המרכז את המחקר על התנ"ך ואשר נפתח בהוראתו של בן-גוריון. נמשיך ללכת במרכזה של השדרה ומולנו נראה אנדרטה המנציחה את 66 המשפחות של מייסדי ת"א. בצד אחד נראה את שמות המשפחות ובצד השני תבליט של אהרון פריבר המספר היטב את סיפור התפתחותה של העיר מחולות ושיממון הנשלט על ידי לטאות ונחשים ועד לעיר מודרנית. המזרקה שלצידכם מציינת כי במקום עמד מגדל המים של העיר שפעם, מזמן, אף שימש כבית העיריה...
תקרית דיפלומטית ושכיות אמנות
נחצה את רח' נחלת בנימין ונמשיך עד בית מספר 23. כאן היה ביתו של מי שפיקד על ההגנה והיה "שר הביטחון" של היישוב מ-1920 ועד מותו ב-1945 - אליהו גולומב. למעשה, בית זה נבנה על ידי משפחת שרתוק שתשנה את שמה לשרת ואחד מבניה יהיה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל - משה שרת. הלה למד ב"גימנסיה הרצליה" ושם הכיר את מי שיהפוך לחברו הטוב, גולומב, אשר בעתיד גם יתחתן עם אחותו, יהפוך להיות גיסו ויירש את ביתו... במקום פועל מוזיאון ההגנה המומלץ עד מאוד (הכניסה בתשלום).


נמשיך במעלה השדרה, נחצה את רח' אלנבי ונגיע לבית מס' 43. בית זה, הבולט ומרהיב ביופיו, נבנה על ידי יהודי יקר בשם לווין אשר בנה למשפחתו בית חלומות אמיתי, מוגבה על תלולית עפר ונישא מעל מפלס הרחוב. מדוע יהודי יקר? מכיוון שלווין בנה את גג ביתו כך שיוכל להיפתח, בעזרת מנוף, כדי שניתן יהיה להקים על הגג סוכה כהלכתה בחג. בזמן מלחמת העצמאות ישבה במקום מפקדת ההגנה ולאחריה שימש המקום כבית השגרירות הרוסית. תקרית דיפלומטית קשה תתרחש במקום בשנות ה-50' כאשר למבנה ייזרק רימון יד. היום נמצא כאן בית המכירות הפומביות סות'ביס. נראה כי מקום זה מתאים לסיום טיולנו. מקום המסמל את השדרה כולה: בית עם סיפור היסטורי מרתק וממש מאחוריו מגדל זכוכית ענק המסמל את העיר המודרנית, שנוסדה ממש לא מזמן, כאן, בחולות... טיול מהנה!