טנג'רי - שמיים כחולים Tengeri

טנג'רי - שמיים כחולים Tengeri

בסינמטק

טנג'רי הוא סרט אקזוטי מארץ רחוקה אי שם בעולם השלישי בקירגיסטאן. זהו סרט המותיר בך מחשבות על זכויות נשים בעולם השלישי המוסלמי, ועוד יותר על העולם המוסלמי הקיצוני, כי אם זה מה שקורה שם בקירגיסטאן בין בעלים לנשים והסביבה, מה קורה במדינות הקיצוניות יותר? אדם וחוה נבראו בני האנוש, עם רגשות וצרכים, ואין זה משנה היכן זה קורה, הצורך הזה באהבה ובתשוקה קיים במין האנושי בכל מקום בו בני אדם חיים. הסרט דן ומעמיד את החברה הפטריאכלית המוסלמית מול הצורך לעצמאות נשית על סדר היום, זו החוזקה העיקרית שהבמאית וכותבת התסריט: מארי - ג'ואל דה פונשוויל, ז'אן פרנסואה גוייה, מפיקה ומוציאה לאור בסרט הזה. תוך כדי כך היא בוחנת את יכולת ההשתלבות חזרה של מי שנחשף לעולם המערבי המודרני כשהוא שב לעולם הישן הלא מודרני. זהו סיפור על טימור שחוזר לכפר שלו , הביתה, ולמרות שמשפחתו כבר איננה הוא מתקבל כידיים עובדות. אנו נחשפים בסרט למנהגי קבלת הפנים אשר מכבדים את האורח בחלב העיזים או היוגורט ועוד. טימור פוגש בכפר כבר עם הגעתו באמירה, אשה נשואה שבעלה לא חי בבית וכשהוא כבר חוזר לכפר, בגלל היותו דתי מוסלמי הוא דוחה את הצרכים של רעייתו שחיכתה לו. בדיוק בתפר הרגשי הזה הופיע טימור, בחור צעיר, נאה שנענה לחיזוריה. זהו עולם מוסלמי קנאי, ובגידה כזו יש לה רגליים ותשלום. אנו עדים בסרט לכל הקורה את הזוג הזה טימור ואמירה ובריחתם אל החופש מעול הכפר והבעל. סרט מלא נופים מרהיבים מנופי קירגיזיה, וערבות השלג בגבול רוסיה, סרט על תרבות אחרת, אהבה תשוקה ובגידה. על המניע להפקת הסרט אומרת הבמאית וכותבת התסריט מארי - ג'ואל דה פונשוויל " "תמיד שאלתי את עצמי מה קורה לכל אותם מהגרים מהמזרח שהמערב מסרב לקלוט. ותמיד חשבתי שהאנשים הללו - גברים ונשים שאנחנו שולחים בחזרה לארצותיהם, בוראים לעצמם עולם חדש הנמצא איפה שהוא בחצי הדרך בין עולמנו שלנו לעולמם שלהם. עולם שאולי גם אנחנו נדע יום אחד להעריך. אבל אני לא אופטימית לגבי זה. אני חושבת שזה חלום שלא יתקיים במציאות. אדם לא יכול לחזור למקום שהוא נלחם וסיכן את חייו כדי להתרחק ממנו, מבלי למות מבפנים. כדי לשרוד הוא חייב להמציא, אבל כדי להמציא הוא צריך שיהיה לו אומץ רב. ואנחנו יכולים למצוא את האומץ הזה רק בתוך עצמנו. וכשאחרים מתבוננים בנו ומגלים בנו עניין, וכשאנו מגלים לבסוף את היכולת לראות גם את הסובבים אותנו, הכל יכול לנוע מחדש שוב, והחיים מתחילים מחדש. כשרואים את טימור באזיקים על החוף בקאלה בתחילת הסרט, מיד רציתי לדעת מהיכן הוא מגיע. רציתי לעקוב אחרי האדם הנואש הזה בדרכו חזרה לארץ מולדתו ולגלות, ולחקור ולהיות לצידו עקב בצד אגודל. מה נשאר מהאדם כשלא נשאר לו שום דבר בעולמנו. בעיקר רציתי לגלות איך אותו אדם יכול להצית את האש הקטנה, אש האהבה, שרק היא בלבד יכולה להצעיד אותו קדימה ולהתניע את חייו מהתחלה."

כמה מילים על השחקנים

אלבינה אימאצ'ובה

ילידת קירגיסטאן 1983. התאהבה בקולנוע בגיל 14. למדה דרמה לפני שהצטרפה לאולפני בשקמפיר והשתתפה במספר סרטים קירגיזיים. זמרת ורקדנית, נטלה חלק במספר רב של הצגות על הבמה, מרביתם בתפקידים קלאסיים. ב 2008 זכתה בפרס השחקנית הטובה של הרפובליקה הקירגיזית.

לימבק קלמוראטוב

בן 34, זכה בפרס בשנת 2005 פרס ג'ינגיז אטימאטוב. החל את הקריירה שלו בתיאטרון, בהמשך הופיע בסרטו הראשון שנכתב על ידי הבמאי אטימטוב. התפרסם בקריקיסטאן אחרי שהופיע במספר סדרות טלוויזיה, שבוימו על יד מוראט ממבטלייב. הופיע בתפקיד הפוליטיקאי בסרט "הדרך הלא ידועה". היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בקיריקסטאן ב 2008.