ערמונים.
ערב שבת. כותב.
אחרי הצבא, עם יציאתך
לעצמאות, שק המטלות
שעל השכם, משקלו הולך
ועולה.
אתה מתרגל לכובדו.
הגם שעם השנים המטלות
מתרבות. עימן גם הסיבולת,
לשאת אותן.
אתה מושך בעליה, שואף
להגיע לפסגה, אליה לא
תגיע אף פעם.
יום אחד, אתה נפלט
ממעגל העבודה.
מוצא את עצמך קשיש
בגמלאות.
שק המטלות שנשאת עד
הלום, איבד המון מכובדו.
הגב מתיישר קמעה.
מטלה אחת פחות, שווה
ערמון אחד שיצא מן האש.
טעמו ערב שבעתיים.
אם בסופו של יום, צברת די
חוכמה, תאמר לעצמך:
"אל תביט לאחור. תהנה
מהערמונים, והזמן שנותר".
מטלות מתפוגגות עכשיו.
ערמונים במלח, קולה
בתנור...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לא מכיר השיר של מאיר גולדברג.
ערמונים אנו אוהבים.
"מטלה אחת שיורדת מעלינו, כערמון שיצא מן האש, טעים שבעתיים".
בגילנו (תודה לאל) המטלות הולכות ופוחתות ומתיישר הגב.
הלוואי שנלך זקופים וענווים.
שנה טובה. בריאות ונחת, מירה.(פרח).
תודה מירה. חביב. (חיוך).