יש לי זמן.

יש לי זמן.

פתאום מתברר יש לי המון זמן.
גם מחבוא סודי, יש לי.
ומאחר שאני עומד לספר אודותיו
הוא כבר לא יהיה סודי. 
שתיים אחרי חצות.
ברחה לי השינה. 
ניגש למחבוא, בתוכו 
ספונים זוג כנפיים קסומות.
ננעל בתוכן וממריא.

"לאן פנינו הפעם?" שואלות
הכנפיים.
'מערבה'.
הכנף מרימה גבה, "לא נמאס לך
לקפוץ לשם?", מקום בו נולדת?"
'לא, החשבון עדיין לא סגור, שם'.
"מתגעגע?"
'לא. בעצם כן. לבקר את אבי,
והדודים שתמיד חייכו אלי, אך
כלום מעבר לזה. לא עזרו'
"מזמן פניהם מטושטשים.
גם החיוך שלהם נמחק".
  
"אתה זוכר מקום קבורתם?"
'לא, בגילי מתקרב לשמונים,
תצטרכו עזור לי למצוא קברותיהם'.
'אחר כך נקפוץ ל"אולורו"'.
"אבל היית שם, בדרך לניו
זילנד. 
אפילו טיפסת על ה"אולורו", זוכר?"
'כן'.
'כבר מאוחר נחזור הביתה'.

תגובות  0  אהבו 

108
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה כי לא נָס לחייך הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך תִצְעָדִי. לעת ערב, אסיראדרתך להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה. יותר מדיי אפור, אךלא אתןלגשמיות לקלקל לי את אווירת החג,שהרי ראשהשנהתשפ'דהיום, מעבר...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה