חמה בוערת.

אחכה שגל החום יעבור.
ללילה. ללבנה הכסופה,
וכוכבי מרום המביאים
השראה לכתיבת שיריי,
בהם שזורים פרקי חיי.
כל כך מעט מותר לנו בימים
אלה, של קורונה.
קשה להתנהג כאילו לא קרה
דבר.
ה'קורונה', מגפה עולמית,
מצרה צעדינו.
תוקפת את בני האדם באשר
הם.

לנגיף הקורונה התוודענו פני חודשים
רבים. לפני ליל סדר פסח, תש"פ.
בעטיה חגגנו את ליל סדר בבידוד,
הרחק מילדנו ונכדנו האהובים.
הערב, ערב ראש השנה, תשפ"א.
אומנם אניח אגרטלי פרחים על
השולחן,
אך שוב נהיה רק שנינו לבד.

תפילתי שהנגיף לא יפגע בחי.
בלעדיו האנושות עירומה חסרת
איבר.
ואין אל מי להתפלל הפעם, אחרי
שהדתות והאמונות למיניהן 'פשטו
את הרגל'. (ואולי עדיין לא?)
בשמי הקורונה, עננים לבנים שטים,
והם יפים, יפים, עד כאב.