הפגישה

היתה לי תחושה מוזרה לגבי העומד להתרחש לבוא וניסיתי להעלות מניבכי זכרוני מהיכן מוכר לי הקול המיסתורי שקבעתי להפגש איתו ולא הצלחתי ונשארתי מוטרד.

גם בת זוגי שמה ליבה שהתנהגותי אינה כתמול שילשום וניסתה בעיניה המדברות והדואגות להסתכל עלי כאילו מבקשת לחדור לנבכי נישמתי ולהבין את שעובר עלי. ואילו אני התאמצתי שמבטנו לא יפגשו וגם הרגשתי מוסר כליות כלפייה מאחר ולמעשה קבעתי פגישה עם אשה זרה שיודעת עלי פרטים אינטימיים ואישיים ומעלה זאת בשיחה טלפונית ראשונה וללא הכרות מוקדמת ביננו ואני הסתרתי זאת ממנה. באינסטינקט של אוהבת נמנעה זוגתי מלשאול פשר המתח בו הייתי שרוי ותודתי נתונה לה על כך וזאת ממילא כי לא הבנתי מה קורה כאן.

כך חלפו יומיים ומגיעה שעת הערב בו קבענו להפגש, עטפתי עצמי במין הבעה מטופשת של אדישות שהסתירה את סערת ריגשותי אך כולי דרוך לפגישה, החנתי ריכבי בחניון התת קרקעי שבקניון ועליתי במעלית מצפה אל הבלתי נודע.

סקרתי את יושבי הקפה שקבענו בו לקיים פגישתנו, אנשים ישבו ואכלו תוך כדי שיחה חרישית, ברקע מרמקולים ניסתרים נוגנה מנגינה נעימה.עצרתי לדקה בציפייה שמישהי תקום לעברי ומאחר וזה לא קרה התיישבתי ליד אחד השולחנות כשגבי מופנה לקיר המתנתי. בדיוק בשעה היעודה קם זוג משולחנו והתקדם לעברי, הוא היה גבר מרשים הערכתי גילו בסביבות הארבעים פניו הביעו נחרצות ונחישות וקימטי ההבעה הוסיפו לו הילת מיסתורין, ואילו היא לבושה היתה בגד זרוק אך מוקפד ותואם, נועלת נעלים שטוחות ללא עקבים ונמוכה ממנו חצי ראש, שער קצר שופע נשיות נערית ועשוי בקפידה, עיני שקד חומות שמשכו את תשומת ליבי , וציינתי לעצמי שגבות עינייה כאילו שורטטו בנכחול אומן, פניה היו חיוורות מעט וצל אפור וקל משוח בהם ,צד אחד שבה הקרין נערות וגם חיטובי גופה שידרו אמצע החיים הפורח ומאידך היתה נסוכה סביבה הילה של השלמה עם גיל יותר מתקדם ויותר בעייתי ודוק של עצב היה נסוך בפנייה. אני אורה הציגה עצמה והושיטה את ידה ואני בטוחה שאתה מחכה לי. כן השבתי ולחצתי את היד המושטת, הרגשתי לשבריר שניה כאילו אינה רוצה להתנתק מלחיצת ידינו, ובאמת אחזנו ידיים מעבר לזמן עד כדי כך שהרגשתי מבוכה. היא שאלה באם מפריע לי שבן זוגה ישתתף בשיחה והציגה אותו בפניי כבעלה, וכמובן שהסכמתי. בחנתי שוב את הזוג היושב מולי ולא עלה בדעתי על מה תיסוב שיחתנו. אורה ביקשה רשותי לשאול מספר שאלות שנגעו בי ועניתי אליהם בחפץ לב אך התמיהה גדולה לאן כל זה מוביל. שאלותיה היו סדורות כאילו נקראו מין הכתב והיו ערוכות למפרע. כל זה עד שפקעה סבלנותי והערתי שמין הראוי כי תיגש לענין. ואז נשאלתי שאלה שהרעידה את נשמתי, וגופי נעשה חידודים חידודים לחלוחית כיסתה את עיניי צמרמורת אחזה בי.