יום השנה ה20 למותו של בני אורי

ד ל י ה,

לא ידעתי,לא היה לי מושג,

ד ל י ה,

שהנורא מכל פקד ביתך והישאיר אותך כך,

ד ל י ה,

מי היה מאמין כולך חדוות-חיים,ביטוי ויצירה

ד ל י ה,

מחבקת אותך בכל כוחי מעבר-למסך 

ד ל י ה,

איני יודעת איך מנחמים על שכול

שלך-ניצן

דליה יקרה.

זה הכאב הנורא מכל ואין ניחומים ,

מלבד אולי נחמה קטנה שבנך היה רוצה לראותך מאושרת,

היה וודאי רוצה שתגשימי את עצמך ותמצאי שלווה,

והוא איתך רק שאינך יכולה לחבקו,אבל הוא איתך באשר תלכי.

גם הוא וודאי מאמין בחוזקך בחוסנך וסומך עליך שתמשיכי בחייך כשהוא נצור בליבך.

עד כמה שניתן מחבקת ומחזקת אותך בזמן קשה זה.

לדליה,שילבת כל כך יפה את שירה של רחל,ברישא עם דברייך בסיפא.מזה הבנתי מה קרה.צר לי עלייך.אף אחד לא יכול להבין כאבה של אם שכולה וגם אי אפשר לנחם.הרי אנו,נאמהות,כששומעות במקום רחוק מביתנו ילד קורא"אמא"בבכי לרגע אנו מזדעדזעים עד שניזכרים שזה לא יכול להיות הילד שלנו,הן אנו רחוקים מהבית וגם הקול היה שונה.כל שכן כשאמא רואה שכך ארע לבנה.כל השאלות המטרידות אותה ,הכאב גם אם יש תשובות.אים מילים לנחם.רק צר לי על כאבך.

לדליה,

רק עתה קראתי את דברייך על אורי בנך. קראתי את אהבתך הנהדרת

וחללו האיום. אני כה מלא הערכה לאהבתך לו, וכה כואב, למרות שלא

היכרתיו. היי בטוב אמא . תודה, עמיר.

היי דליה וייס !!!!

אהיה צבועה אם אקשקש מילות נחמה ...

כי אין את המילים המתאימות ..ולו מילה אחת שיכולה ....

להשכיח להרגיעך...  אורי האהוב הלך ממך ילד...

ואת מנציחה אותו בכאבך געגויך ואהבתך ..

הוא אתך וגאה בך   דליה וייס