הנה הסתיו קרֶב

לפנות ערב כשהשמש מִסתתרת מאחורי הברוש כולו אבק דרכים שוקע, גברת פורטונה יוצאת לראשונה מדלת דירתה. בתחילה יוצא גלגל התלת אופן. הליכון נע בקצב רגליה. שוב ניפגשים גב' פורטונה ואני ליד המדרגה שמול תאי הדואר. אני "יורד" לבד אומרת פורטונה. לא מוותרת לעצמה גם אם גילה קרוב למאה. נו, איך הלילה עבר אומרת כשגלגל שלישי כבר נח על המרצפת. ישנתי בסדר אמרתי. בתחילה בשעה אחת עשרה פחות דקה שכבתי במיטה כשהשינה עדיין לא נכנסה לי. הייתי איך לומר , לא מודאג רק מהרהר . זה היה כמעט נחמד. התעוררתי פעם אחת. את יודעת בשביל מה. כן. טפטוף. לא משהו. הולך ובא. ככה זה באלה הימים כשהגיל כבר לא חוויה משלימה. ניפגש מחר. למה אתה כבר הולך? הולך לקנות קוטג'.