במקור- בעיקרון- בפרִינְצִיפּ-איש אינו רוצה להזדקן.

כל אדם רוצה להאריך ימים . כשעליתי לכיתה של גיל הזהב מיד הבנתי שאני לא בנוי לזה.

הידיעה כיצד להזדקן היא החכמה ואחת הדרכים הקשות באומנות החיים. 

על כן טלפנתי לחברת ביטוח 'מעתה ועד עולם' שהתחברה לי במחשבה לביטוח המושלם של קופ"ח וזאת כדי להגדיל את החזר כספי הסעודי שלי לקראת הימים של מי יודע כמה ואיך?

וכך בערב קיצי אחד כשמחלון הסלון מסתנן אור סגול שמכריע את היום, מצלצל פעמון דירתי. כשפתחתי את הדלת עמדה על המפתן עלמה צעירה במלוא קומתה. שיערה אסוף ומוחזק בסרט מתוח אדום על מצחה חסר הקמטים. 

מראֶה דמותה השאיר אותי דומם ומחריש ללא אוויר לנשימה. שמי אנט, אמרה העלמה מהסעודי של החברה 'מעתה ועד עולם'.וצליל קולה ניער אותי מחלומי. אפשר להיכנס שאלה, אפילו להישאר חשבתי בשקט שמא תשמע את רעש גלגלי מחשבותיי. בבקשה אמרתי וזזתי כדי לתת לה מעבר לכניסה חלקה אל מטבחי הצר שבו ישבתי מולה מצפה. מר דרוקמן אמרה, אני מחברת הביטוח הסעודי. יש לי כמה שאלות קלות וזהו. זה לא כואב. והחליקה על משטח שולחני טופס רישום ומיד הוסיפה: מה מספר חשבון הבנק שלך? חשבול הבנק שלי? את שם הסניף אני זוכר, הוא נקרא- נרוקן אותך בלי שתרגיש, והכתובת , רחוב החזק מעמד . מר דרוחמין, לחשה ומבטה השתהה על רגליי הדקות שהשתלשלו מתוך מכנסיים קצרות. דרוקמן, דרוקמן, חזרתי בתוקף על שם משפחתי . בסדר, איך שאתה אומר. אבל את מספר חשבון עו"ש שלך אתה זוכר? רגע, גברת אנט. נפלה כאן טעות. את מהבנק, לא מהסעודי? 

מר קידמן ענתה, דרוקמן , תיקנתי שוב. אדוני תירגע . אני לא ממס הכנסה והוסיפה מיד: איך הבריאות שלך. 

עכשיו או מקודם, שאלתי. כי בגלל הזאותי עלה לי הלחץ דם עד לגג ולא מצא סולם לרדת. 

יש מחלות במשפחתך, שאלה. למי אין מלמלתי. נו, תגיד שם של מחלה. במשפחתי עניתי ידועה מחלה כרונית של עצירות מזומנים. מר דרוחנין, כבר מאוחר ואני צריכה לחזור לתל- אביב. אז ענה בבקשה על השאלות וקצר. מה אכלת אתמול בערב. כלום עניתי, בגלל החום שלא מתקרר. אז בצהריים אתה בטח אוכל משהו. אתה זוכר מה? אפשר לומר שכן, אני עונה. נו, אז מה היה בתפריט שלך? באותו זמן שהיא התעקשה על סוג מזוני הסתכלתי בשעון שעל ידה. המחוגים עמדו בפוזה של השעה שמונה בערב קצת מזיעים. על אחד המחוגים עמדה דקה תלויה. ואז להפתעתי אמרה: מר דרוקמן, הפעם יצא לה שם משפחתי חלק כששאלה, איזה מאכלים אתה מבשל. תגיד שמות. את כותבת ספר בישול, שאלתי. מיד ענתה. תומר, אתה רוצה ביטוח סעודי? כי לי נשבר מהאין זיכרון שלך. הפעם לא חיכתה לתשובה. אספה את הניירת שהביאה ואמרה: אתה עוד תשמע מאִתנו. קמה מהכיסא והלכה לכיוון דלת היציאה מדירתי כשהיא ממלמלת: 

עוד מזדקן מטמטם וחרייט.