דירות עם

נוסטלגיה אחז בי. בדרך לביקור משפחתי בקרית ביאליק הסמוכה, הלכנו לראות את "דירות עם" - השכון אליו פלשו הורי אחר הרס צריפם.

הצריף בו גרו בקרית מוצקין נהרס עם  תקיפת שיירת הנשק הערבית שאירעה ב־17.3.1948 והשמדתה. בהתקפה נהרג מפקד הכוחות הערביים  ורבים מאנשי מטהו בחיפה . שניים ממשתתפי התקיפה קבלו עיטור על גבורתם.

צריף המגורים בו התגוררה משפחתי נהרס אנחנו ניצלנו בנס - בזכות תושייתה של אמי, שחשה באוירה מתוחה ברחוב, אנשים לא מוכרים מסתובבים, ואבא לא בבית.  מתוך דאגה לנו, ילדיה - אחי בן הארבע ואני בת השנתיים, חבקה אותנו חזק והשכיבה אותנו מתחת למיטות, "מיטות סוכנות" צרות.

הפיצוץ הגיע. הצריף התמוטט וחלקיו נפלו על הרהיטים... כשיצאנו מתחת ההריסות ואמי סקרה את הנזקים מצאה שרק 6 ביצים נשארו שלמות בתוך סלסילה שעמדה ליד ארון הבגדים.

הביצים ואנחנו.

שכנים אספו אותנו אל ביתם.



ההורים חיפשו בקדחתנות מקום מגורים חלופי. הם מצאו ופלשו לדירת חדר בבניין שעמד בסיום בנייתו. בניין ארוך בן 3 קומות, ובו 48  דירות, לאורך כל קומה מרפסת משותפת, דרכה עוברים ונכנסים כל שכן לביתו. גרנו שם  תוך הסכם מגורים תמורת דמי מפתח עם החברה הבונה,  עד שקרה  עוד "נס"  - אבי זכה עם עוד 3 חברים לעבודה בפרס הגדול בהגרלה של מלווה הבטחון כמדומני .

היינו חבורה גדולה של ילדים בשכונה,  פעילות חברתית שוקקת חיים חוינו.  בחצר החולית רחבת הידיים שבין הבניינים שיחקנו, בנינו סוכות, הדלקנו מדורות.

נתקפתי חשק לראות את החצר.

מראה הבניין והחצר צבטו את לבי. נראה שמאז עזבנו לפני למעלה מחמישים שנה לא נצבע או טויח מחדש,  במרכז החצר קוביית בטון, מקלט שנבנה לרווחת התושבים ובטחונם , סביבו חונות מכוניות על משטח האספלט שניצק לרווחת התושבים..

מראה קודר, עצוב.