שקיעה רוגעת.

לעת ערב יושב תחת
שמים אדומים, צופה
במעוף הציפורים,
מקשיב לפיטפותן,
תוגה מתגנבת לאט בליבו,
מרגיש בכובד השנים, 
כי זקן.
הוא חושב על הילד הרעב
שחצה את הים ובערוב ימיו
הגיע אל הנחלה. 
ושואל האם כל זה היה 
רק חלום?
ולאן יילך כל עמלו, עליו חרק
שיניים להגיע?
חושב על רעייתו היקרה
שקשרה חייה בחיו.
ילדיו האהובים, אף בהם 
זרקה שיבה.
שואל איך חלפו חייו מהר 
כל כך?
יושב בצל קורתו, תוהה 
האם היה שווה להוולד בלעולם הזה
 ולהתנסות בדרכיו העקלקלות? 
חושב, נראה שכן. כי למד להכיר
את עצמו. בנה בית, הוליד ילדים טובים,
שלושה בנים ושלוש כלות אהובות.
לעת זיקנה הוא מרגיש מנוחם 
כי בא על שכרו.

(תמונה גדולה: "התלבטות").