יום ירושלים

          לדליה

           חוויות ילדות שלעולם  לא תשכחי והנא חזרת וניזכרת בהם מתוך כיסופים,

          על פניני דרך של זכרונות שנכספת לזכור מילדותך הקסומה בירושליים.     

דליה היקרה!

ירושלים של ילדותך היתה ואיננה עוד.

גם עיר ילדותי השתנתה, אך את השינוי שלה אני אוהבת, היום היא נקראת עיר הילדים, ויש בה פארקים, מוזיאונים, ספרייה מהודרת, מרכזי בילוי ובידור וקוראים לה חולון.

בשבוע שעבר נסעתי באוטובוס לירושלים, כרגיל בשנים האחרונות לוקח לי רגעים ארוכים להתרגל לאנשים בבגדים השחורים שמתקהלים בכל פינה. ברמזור, בתחנת האוטובוס, או סתם מהלכים בצעדים מהירים ברחוב. 

אני זוכרת מימי השירות בצבא שתמיד הזכירו את הירושלמים בדרך בה הם מבטאים מילים. שפתם שונה, למשל המספר מאתיים בפיהם נשמע כמו מאאאאתאאאאייים שאותה הם מושכים כמה שיותר...

באותה שכונה חרדית שאליה הגעתי נאלצתי לשאול אנשים על כתובת מסויימת. מזלי שתוך כדי דיבור הוסיפו תנועות ידיים, כי מהירות הדיבור שלהם עוברת את מהירות הקול...

ולמרות זאת - אני אוהבת את ירושלים ותמיד נרגשת לטייל בה.

לדליה וייס,

כמה טוב שגרת כבר אז בירושלים וגדלת בה.כל השורשיות הזאת והזיכרונות ,ימלאו אותך כל חייך.זה עושה אותך שלמה.לא כמוני,שהוייתי בארץ אחרת בעיר אחרת ,בה אני ניזכרת מדי פעם,ברחובותיה,ריחותיה הוויותיה,ובארץ ,מושבה שגדלתי בה על נופיה וחוויותיה וכעת עיר במרכז הארץ על יופיה וייחודה.אפשר לקבל פיצול אישיות מנדודים גאוגרפיים כאלה.לכן אני מעריכה אדם שגדל בארץ,חוויותיו הן מאותה העיר ומה עוד,כי לוא רק זה דיינו,אז לא סתם עיר,אלא זו שנחשבת לטבור העולם,שנטלה תשעה קבין של יופי.

כתבת עליה ועל תחושותייך כל כך יפה.נהנתי לקרוא וניזכרתי ביוסי בנאי.

לדליה

 אני זוכרת  בגעגועים את ירושלים מן התקופה שלמדתי שם  באוניברסיטה, לפני איחוד העיר.

עכשיו היא שונה כל-כך.

לפחות הזכרונות נותרו.

תאור העיר והדמויות בה נהדר, תבורכי.

לכל אחד יש פינה חמה בלב  של ירושלים שלו.  אני זוכר את ירושלים של שנות השלושים והארבעים.  בייתב לנו שם משפחה ענפה  ובילינו חודשים אצל הדודות. אני זוכר את המרחבים של אדמות הבור במחנה יהודה  שטרם יושבה ופה ושם היו בתים לא הרחק  מבית החרושת למצות  ובית החרושת למשקאות. . היום  נעלמו  שדות הבור והקידמה  כיסתה את השטח בבתים ורחובות סואנים. . אני זוכר את בית הכנסת  שהיה בבית ספר לעוורים . כמה זכה הייתה התפילה של הילדים  שלא  יכלו לראות את היופי שבסביבה  אולם ביטאו  את היופי הזה בשירה. .  את הטיולים למערת צדקיהו  ולחומות העיר העתיקה . האוירה הייתה אז שונה . שכנה בעיר השכינה כך הרגשנו הילדים את הקדושה  בכל אבן ובכל פינה.  הייתה זו ירושלים אחרת, ירןשלים של זהב האמיתית.