הנקודה השחורה

לדון דניאל היקר,

מאז שהתחלתי לקרוא את דבריך ועד שהיגעתי להגיב,הישתנתה תמונת הפורטרט שלך.ניסים וניפלאות.אני חושבת שאתה מארץ אחרת לכן אספר לך שהבקר גוש דן בארץ חווה חוויה של קריסת גשר גדול בתל אביב שנפל חלקים חלקים לקראת הקמת הרכבת הקלה.

עד כאן החדשות.

לעניין,סיפור מרתק.מתאים בדיוק למה שאני לומדת על המורים של זן בודהיזם שהיו נותנים חידות כאלה לתלמידים שלהם.אבל המטרה שלהם היתה שונה מזו של המורה בסיפור.

אני חושבת,בתור מורה,שזהו תרגיל ניפלא.והלקח הוא טוב מאד.

רק כשיש בעית בריאות,איני מסכימה.תלוי כמה הבעיה חמורה.ברגע שיש לאדם אפילו רק כאב שיניים ותומר לו "תראה כמה שיש לך לאכול ואיזה קורת גג יש לך,"באותו הרגע הוא יכול לחשוב רק על כאב השיניים שלו.שלא יהיה.חוץ מבעיות בריאות ושיהיה אוכל וגג מעל הראש,אני מקבלת את הדעה הזו.

הנקודה השחורה.  דון דניאל.

אכן, כך. 
נקודה אחת שחורה במרחב הגליון הלבן. נקודה שחורה המשולה לבעיה אחת קיימת מתוך ריבוא נקודות אור, המרחפות סביבנו, אך אנו נותרים רתוקים בצל הנקודה השחורה.
הסיפור היפה הזה פורסם כבר פעם בעבר. אולם הוא אקטואלי בכל זמן ובכל מקום בו חיים בני אדם, על פני הגלובוס.
תודה דון דניאל היקר. סיפור מעולה. שבת שלום (חיוך) נדב. 

            דון דניאל בוקר נפלא ,,

סיפור מדהים נוגע ומותיר חותם במחשבה וברגש ,,

לא מזמן כתבתי שיר ,,נקודה שחורה שראיתי על קיר ,,הפחתי בה חיים

והיא החלה לתעתע בי ,,מדהים כמה דומה לספורך ,אכן לא ראתי את הקיר הלבן הענק

התמקדתי  רק בנקוה השחורה ,כמו הסטודנטים,תודה שהבאת את הסיפור,,

דון דניאל ,בעקבות הסיפור הנקודה השחורה שלי קיבלה שעור מאלף ,ומרתק מהנקודה השחורה שלך,

אקרא שוב ואשנן ,,, שבת שלום,,

דון דניאל היקר!

הנקודה השחורה - נותנת חומר למחשבה

מתמקדים בה  כי התמונה כולה מתעתעת וקשה להכילה...

לקחתי לתשומת ליבי את האמירה שכתבת: "יותר מדי אנשים מבזבזים זמן וכסף שלא הרוויחו כדי לקנות דברים שהם לא רוצים כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים. פיתחו הדלת והחלונות תנו לאור להיכנס" 

הסיפור נפלא 

אבל ברצוני להתייחס דווקא לתגובה של טובה פריש.

מזכיר לי מקרה שהתרחש.  הייתי חובש פלוגתי קרבי בגולני.  הפלוגה עשתה אימוני שדה רחוקים מכל בסיס.  חייל פנה אלי, בערב, עם כאבי שיניים בלתי נסבלים.  לצערי לא יכולתי לשלוח אותו לרופא או מרפאה.  חילקתי כדור דמוי אקמול לשניים וסיפרתי לחייל שהתרופה ממש חזקה ולכן אוכל לתת לו אך ורק מחצית מהכדור.  החייל חזר בבוקר והודה לי.  כאב השיניים חלף לו והוא נרדם כמו תינוק.  בקיצור קצת אופטימיות וקצת אילתור יכולים לשפר את מצב הרוח, בעיית הנקודה השחורה של החייל נפתרה.

לדון דניאל,

מעניין...

כל השבוע אני מתהלכת עם המשפט בראש ש"החיים אינם לונה פארק - הם גם לונה פארק"...

ואת אותו הדבר אני רואה גם בפוסט שלך....

"החיים אינם נקודה שחורה - יש בהם גם נקודות שחורות"...

יפה... אהבתי!

היי דון. דברים הכי פשוטים בחיים הם גם הכי חכמים. לאהוב את חיינו כמו שהם

להסתפק במה שיש.  להיות שמח בחלקו. התברר שזה לא קל. מלחמה עם עצמי

תמיד מה שחסר לנו  בולט יותר.עם שנים לומדים על  עצמינו ומתמתנים.

מאחלת לך יום שקט ונפלא באוסטרליה רחוקה.

שבת שלום.

זה נכון שאנשים מתמקדים בדברים לא חשובים בחיים ומחמיצים את החיים עצמם

איכפת להם מה יש לאחרים ולהם אין, ואז מתחיל מרוץ עכברים להשיג דברים שיש לאחרים

במקום להנות משעות פנאי ולעשות דברים שאוהבים

למה בעצם איכפת לנו מאנשים שאנו לא אוהבים

לא בכדי כבר אמר מי שאמר   look on the bright side

לפני איזה זמן פגשתי חברה  לכוס קפה. שאלתי לשלומה והיא החלה לספר לי על מישהי בעבודה שלה (שאיני מכירה)  שסיפרה על השכנה שלה (שאיני מכירה) שגילתה שהבן שלה (שאיני מכירה)  חולה באיזו מחלה נדירה שכנראה אין לה מרפא...כאשר אמרתי לה שאיני רוצה לשמוע על מיני מרעין בישין של אנשים שאיני מכירה (וגם היא לא)  היא כעסה עלי ואני ביקשתי ממנה שבמקום זה תספר לי על משהו נחמד/נעים שקרה לה לאחרונה. היא לא יכלה להיזכר בשום דבר. כמה עצוב.