אהוד ברק, הקלטות והצנזורה

לפני כחודשיים פורסמו קלטות של שר הבטחון לשעבר (וקודם גם ראש הממשלה) אהוד ברק, כשהוא רצה לעשות פרסומת לספר הביוגרפי החדש, "ברק - מלחמות חיי". עבר מאז מעט זמן והיו הרבה אירועים בארצנו התזזיתית, אך היחס של ברק לצנזורה עדיין מטריד אותי. מטריד, אבל לא פתיר. כל עוד המוסד הזה מלווה אותנו.

בקלטות נשמע אהוד ברק מספר, בקולו, כיצד בישיבת הממשלה דנו בתקיפת איראן על רקע האיום האטומי.   בוגי יעלון ויובל שטייניץ התנגדו והתקיפה הוכשלה. ביג דיל. אנחנו כבר רגילים, ששרים מספרים לציבור בקול רם ובקולם מה היה בישיבות הסגורות. בעת מבצע צוק איתן הרבו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לדווח על כשלי הממשלה. הצנזורה לא העירה. אז מה אם אהוד ברק מספר לפתע לכל העולם מה היה בישיבת ממשלה לפני כמה שנים?

  אחרי פרסום הדברים, הגיב השר שטייניץ ואמר שהוא "רואה בחומרה רבה חשיפה של ישיבות קבינט מצומצם, ותוהה כיצד דברים מסוג זה עוברים את הצנזורה". ואילו הצנזורה השיבה בהצטנעות, שהדברים אינם חדשים וכבר פורסמו בעבר. אינני זוכר את הפרסומים מן העבר, אבל לא דומות הדלפות לא מזוהות לדברים שאומר בקולו שר, שהשתתף באותה ישיבה.

חשבתי על יחסי אהוד ברק והצנזורה כאשר דוּברוּ הדברים. היה אסון צאלים בנובמבר 1992, שלא כל כך זוכרים אותו. הרמטכ"ל דאז השתתף בתרגיל, שבו נהרגו כמה חיילים מאש כוחותינו. אחרי האסון, הזעיק מסוק ונמלט מהמקום מבלי להשאיר את כלי הטיס לעזרת הפצועים. אחר כך ביקש מהצנזורה להסתיר את המעשה המביש. בשביל מה קיימת צנזורה?

סיפור הקלטות, אף הוא לא חדש לאהוד ברק. בפרשת הרפז, לקחה המשטרה את כל הקלטות מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תמללה אותן בהרבה הרבה שעות עבודה ומצאה... אפס. המשטרה לא לקחה את הקלטות מלשכת שר הבטחון, אהוד ברק. הן, פשוט, נמחקו. אף אחד לא חקר ובדק כיצד נמחקו הקלטות החשובות כל כך לצורכי החקירה. טוב, זה לא הדבר המוזר היחיד שיש במשרד הבטחון.

כלומר, לקלטות יש שימושים הפוכים. לפעמים, הן מתפרסמות בציבור ולפעמים הן נמחקות.

אגב, לא תמיד הצנזורה הקפידה למנוע פרסומים ופטפוטים של שרים. אני זוכר היטב, ששר בישראל דיבר בינואר 1985 על מבצע העלאת יהודי אתיופיה. היה זה מבצע משה להברחת העולים לארץ, שאיש לא דיבר עליו ולא פרסם דבר. אחרי הדלפה יזומה של השר, הופסק המבצע והעולים נשארו באדיס אבבה לעוד שנים אחדות. הצנזורה לא דיברה אז. היה כבר מאוחר.

הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, פרשה באחרונה אחרי עשר שנים בתפקיד. היא לא הקדישה זמן לתירוץ, שהצנזורה לא עצרה את הפרסום לספר של ברק. היא אמרה דבר נכון מאד - צריך מודל חדש לפעילות הצנזורה בישראל משום שאינה עומדת בקצב השינויים שהביא עמו האינטרנט. לצערי, יש לצנזורה בעיות מן הסוג הישן. היא עדיין לא פתרה אותן.

בין אמנות לאלימות
מבחן האמנות - כמה זמן תמונה נשארת על הקיר.
מבחן הכוח - שרת התרבות, מירי רגב: "אנחנו קבלנו 30 מנדטים".