תיקון ליל שבועות

תיקון ליל שבועות – או מה קורה לאנשים שמילאו את כרסם תורה?

כמידי שנה אני נוסע ל"תיקון ליל שבועות" באחד מישובי עמק יזרעאל. השנה נסעתי לעשות את "התיקון" ב"קהילת ניגון הלב" שבנהלל, קהילה חילונית של אנשים שמתעניינים ביהדות.

היה ערב מעניין, על הסממנים היהודיים בשירתו של מאיר אריאל. היו שם צמד נגנים מוכשרים ששניהם היו תלמידי בעבר הרחוק. הייתה הרצאה מעניינת של ניסים קלדרון. אך על הערב הזה העיבה תקרית מוזרה, שהזכירה לי מאד את הסיפור התלמודי שהבאתי למטה, ומעשה שהיה כך היה:

בהפסקה בין החלקים השונים של הערב, נפגשו עיני בעיניה של אשה שישבה בשורה מאחורי והביטה בי בריכוז. הבטתי בה וחיש מהר זיהיתי כי זוהי מורתי לשיעור "מבוא לאגדה", שלמדתי אצלה לפני 20 שנה באוניברסיטה. יתר על כן, היא באה פעם לראות שיעור באגדה שהעברתי בבית ספרי.

אמרתי לה – נכון שאת עופרה, והאם את זוכרת שלימדת אותי שיעור באגדה? היא אמרה לי אתה מוכר לי מאד, אבל את שמך אני לא מסוגלת לזכור. אמרתי לה את שמי, ואז היא מסתובבת אל בעלה ואומרת לו: "תראה, אם יש לי תלמידים כאלו מבוגרים, מה זה אומר עלי? די נדהמתי שהיא מצאה לנכון להגיד דבר כזה בסיטואציה כזו, ואמרתי: "אני לא כל-כך מבוגר" והסתלקתי משם.

אחר-כך ניסיתי להסביר לעצמי מדוע נפגעתי. אז קודם כל אני בגיל 65 וזה לא גיל של זקנה, אבל זה גיל רגיש על גבול הזקנה, ולכן היה זה חוסר טקט מצידה להגיד דבר שכזה. דבר שני, אני נראה צעיר מכפי גילי ועל כך גאוותי. דבר שלישי הרגשתי מצידה חוסר עניין בי, בהתפתחותי כמורה, ובכלל בי כאדם. במקום זה העדיפה להשתמש בי לבדיחה פרטית שלה ושל בעלה, ושניהם צחקו בגסות. התפלאתי כיצד אדם שלימד אותי כל-כך הרבה על מוסר, דרך אגדות חז"ל, שלמד ונהיה לד"ר למחשבת ישראל, נשאר אדם גס רוח.

לאחר מכן פגשתי את שני הנגנים הצעירים, ואחד מהם, בן קיבוצי לשעבר, אמר לי שאני נראה ממש טוב.

שוב שקעתי במחשבות ואמרתי לעצמי: תראה איך בחור פשוט שלא למד הרבה, בעל רגש אנושי נכון, ויודע איך מדברים.

בדרך חזרה לקיבוצי נזכרתי בסיפור התלמודי, המוכיח שאין קשר בין לימוד תורה לבין התנהגות אנושית, ועתה אביא אותו לפניכם.

"מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.

נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.

אמר לו (המכוער): שלום עליך רבי!

 ולא החזיר לו.

אמר לו (הרבי): ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?

 אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.

כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!

- אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.

היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי!

אמר להם (המכוער): למי אתם קורין רבי רבי?

- אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל.

- אמרו לו: מפני מה? - אמר להם: כך וכך עשה לי.

- אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.

אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.

מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז."

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א