אחרי חמש שנים

אחרי חמש שנים

5.1.1960

חמש שנים עברו על גיבורינו בקיבוץ. אברי כבר בן 54 ורות בת 55.

אברי – אברי התקבל לחברות באסיפת הקיבוץ ברוב מוחץ, ובמשך השנים נהייה לאחד החברים האהובים והמוערכים בקיבוצנו. אברי נהייה למרכז סניף הפועל של "גבעות", בנוסף היה למאמן כדורגל של קבוצת הנוער של הקיבוץ. אברי חבר בועדת החברה של הקיבוץ, הדנה בענייני התקנון של הקיבוץ, ואף יוצרת תקנונים חדשים. בנוסף, אברי אחראי על מחלקת החשמל של המפעל, ומתמיד בלימודי היהדות.

רות – נהייתה לסופרת ועיתונאית מצליחה. רות עבדה קשה על שיפור העברית שלה ועתה היא בעלת טור של עיתון השמאל "על המשמר". כתבותיה עוסקות בעיקר מצבן של שכבות המצוקה, במעברות, בהפרדת הדת מהמדינה ובקיפוח האשה. לפעמים היא נותנת הרצאות בתחומים אלו בפורומים שונים. רות כתבה כבר שני ספרים: ספר אחד אוטוביגרפי, וספר ילדים אחד.

צבי – התחתן שוב, עם אלמנה מהקיבוץ השכן. הפעם נראה לנו כי אלו נישואים מאושרים. נולד לו עוד בן, והתקפי המניה –דיפרסיה התמתנו מאד אצלו. הוא שומר על ידידותו עם אברי, ובחגים שתי המשפחות יושבות ביחד. תמר לא חידשה את הקשר אתו, אך מצד שני כבר לא מחרימה אותו.

תמר – אשה בת 22, נשואה לבחור יפה תואר ומוכשר, מאחד מקיבוצי הסביבה. נולדה לה תינוקת ראשונה, והקיבוץ שלח אותה ללמוד להיות גננת, לימודים גבוהים של שנתיים.

אהוד – בן 15 עולה לכיתה יוד. בחור יפה תואר, תלמיד טוב, ו"אליל הבנות".

הנה כי-כן אנו, שצפינו היטב במשפחה הזו, (כנהוג בקיבוץ), ראינו כיצד היא הפכה ממשפחה אומללה למשפחה מאושרת. אך לאחרונה עלה גורם המפר את שלוות חייהם. קבוצה גדולה של חברינו עומדת לקבל שילומים מהגרמנים. אברי ורות עומדים לקבל כל אחד מענק חד-פעמי של 2 מיליון ₪, ואח"כ רנטה קבועה מכובדת חודשית. הקיבוץ דורש מהם, כמו מכל מקבלי השילומים, למסור את המענק ואת הרנטה, מבלי להשאיר בידיהם אגורה. הכסף הזה ישמש לבניית בריכה חדשה, ומועדון חדש אומרים להם. רוב המשפחות מסרו את הכסף, אך כמה משפחת עזבו את הקיבוץ על רקע דרישת הקיבוץ הבלתי מתפשרת.

ממקורות יודעי דבר נמסר לנו כי במשפחת פרץ, של אברי ורות מתנהלים ויכוחים קשים בנושא. הקיבוץ עוצר את נשימתו ומחכה לראות מה הם יחליט הזוג האהוב כל-כך עלינו.