הבן שרצה לקנות שעת אב

שתי טעויות חמורות עשה האה
הטעות הראשונה שכעס על בנו לפני השינה והטעות השניה שלא בדק מה הסיבה שבנו ביקש את הכסף.זה צריך לשמש איתות להורים, לא לכעוס ללא סיבה על הילדים

לדעתי.בתור מחנכת ,לא האב כאן במרכז,אלא הילד שזקוק כל כך לתשומת לבו של האב .הצורך שלו נוגע ללב עד כי טרח כל כך לחסוך כסף שטר לשטר וכשלא הספיק לו ביקש אפילו מהאב עצמו כשהוא מסתכן בכעסו,וכשהאב כעס,נזוף\בלי לומר מילה,שב לחדרו נזוף הנה שוב הוא רק הרחיק מעצמו את מה שהוא שאף אליו.זה ממש נוגע ללב עד כמה שהילד הזה היה זקוק לחיבה מצד האב,שהיה למעשה אדם טוב,כל שעות יומו הקדיש לעעמול ,בודאי למען בנו.מרוב עיפות הוא כעס.מוסר ההשכל כאן הוא :הקדישו זמן איכות לילדיכם.הם זקוקים לכם עד מאד.בצורה נואשת.

את צודקת. אכן הילד הוא המרכז.הילד שבסך הכל רצה את קירבת האב אולם יחד עם זאת מי שראוי לנזיפה הוא האב ,הוא הדמות שמגורר בנו את הכעס. אב שלא טורח לברר מדוע הילד צריך 50 שח ובמקום זה מתנפל עליו בכעס.האב הוא הדמות שמעורר בנו אנטגוניזם. והמוסר הסכל הוא שאנו צריכים להקדיש יותר תשומת לב לילדים ו"להבין" אותם.

נכון שצריך לשחרר כעסים אבל לא על חשבון חינוך הילדים.
הניסיון מלמד שהילדים מחקים את ההורים כאשר הם גדלים. אבא מכה, הילד רואה והילד גדל וגם מכה את האישה תישאלי את דן קנר