אחמד טיבי

חלום ילדותי היה להיות טייס, כאשר הייתי נוסע עם אבא ברכב שלו לביקור אצל המשפחה ברמלה, עברנו דרך נמל התעופה בלוד, עקבתי אחרי המטוסים ואמרתי אני רוצה להיות טייס, אבי הסביר לי בסבלנות אי אפשר, אבא אמר לא יתנו לך יתנו לך זה רק ליהודים, לא לערבים, כאשר התבגרתי קצת הבנתי וויתרתי.

אבא רצה שאהיה רופא, אמא היתה פולניה טיפוסית, עקבה אחר לימודי ,למה לא למדת? הכנת שיעורים? מה הציונים? היידשע מאמא הישראלית היהודית היא משהו אוניברסלי. לאחרונה כל אמא ערביה רוצה שהבנים שלה יהיו כמה שיותר מוצלחים ומשכילים, הפלסטינים יודעים שכדי להצטיין מיעוט חייב להיות עם הישגים להתבלט ולהצטיין.

נטשתי את החלום להיות טייס והתבייתתי  ללמוד רפואה. בשבילי כסטודנט ערבי רפואה זה היה הדבר ההישגי הגבוה ביותר., במיוחד באוניברסיטה העברית בירושלים, אהבתי ללמוד זה גם היה סוג של אתגר.. אני אוהב לעזור לאחרים, אני ממשיך לעשות זאת גם בפוליטיקה בדרך אחרת.

אני מאד תחרותי, היכן שאני נמצא אוהב אני להוביל, להיות בקידמת הבמה. דורגתי בסיום לימודי הרפואה כראשון במחזור שלי. לעיתים בשלבים שונים של החיים אני פועל נגד כל הסיכויים, ולכן ההנאה של ההצלחה ושבירת המיתוסים היא גדולה יותר.

אמא שלי התפוצצה מגאווה סיפרה לכל השכנים לכל המשפחה ולכל המכרים, היתה זאת הצטברות של השקעה של שנים רבות.

רבים מהערבים רוצים להיות רופאים , הם מצליחים והם רופאים מצויינים. מישהו כתב עלי אחמד שובר הסטראוטיפים ואני אימצתי משפט זה. רוצים לקבע את דמותו של הערבי כרוכב על חמור או גמל במדבר או חי באוהל, יש תעשיית תדמיות רבה, לא מכירים את הערבים המוצלחים ביותר כלכלית בדובאי, לא את העיתונות והנאורות בחברה הלבנונית, לא את ההישגיות של הפלסטינים הפזורים בכל רחבי העולם, של מדענים מצרים, שמצליחים בחוץ, כי שם יש חופש, ובמשטרים ערביים הוא לא קיים, אפילו למחקר ולהשקעה במדע.

נשים פורצות גבולות מחוץ למדינות שלהן. היחס לאשה בעולם הערבי הוא לקוי שבטי ולעיתים פרימיטיבי, כאשר אני שומע על רצח כבוד המשפחה, אני מאד כועס, אין כבוד ברצח, אין רומנטיקה ברצח.

נשאתי נאום בכנסת בגנות מכחישי השואה, אני גאה בנאום זה, קבלתי מעל ארבע מאות מכתבים, מהם שלש מאות תשעים היו חיוביים, הכי מרגשים היו המכתבים מניצולי השואה, שלושים אחוז היון מכתבים  מאזרחים ערביים שהתרשמו לטובה.

הערבים מכירים את שפתם של היהודים, אך היהודים אינם מכירים את שפתנו, באמצעות השפה אתה מכיר את התרבות של האחר את המנטליות את ההומור, מכיר טובי יותר את החששות ואת האובססיות, זה מוביל להתמודדות ולהתפייסות.