דמות אלוהים בסיפורי אברהם

 
 
אלוהים המבטיח והכורת בריתות בסיפורי  אברהם (בר' יב – כב)
 
מוגש במסגרת הקורס: "מי כמוך באלים"
 
מבוא: מטרת עבודה זו היא לעמוד על מאפיינים מסויימים של דמות ה' במחזור סיפורי אברהם (בראשית, י"ב – כ"ב) היוצרים נאראטיב מסוים. במחזור הסיפורים הזה בולטות הבטחות ה' לאברהם (בפרקים י"ב, ט"ו, י"ז וכ"ב). לצד הבטחות אלו אלוהים כורת עם אברהם בריתות (פרקים ט"ו, י"ז). השאלה שעבודה זו מנסה להתמודד עימה היא מה תפקיד ההבטחות והבריתות ביחסי אלוהים ואברהם, כאשר יש לציין שהן תמיד נעשות ביוזמת ה'. תוך כדי הדיון הזה יעלו מן הסתם תכונות נוספות של האל כפי שהן עולות בסיפורים אלו.
נעסוק תחילה בדמותו של אלהים כמבטיח הבטחות.
אפשר לשאול בשלב זה כמה שאלות: מה תוכן ההבטחות?
מדוע אלוהים צריך להבטיח כל כך הרבה לאברהם?
כהמשך לשאלה זו נשאל, באילו הקשרים נאמרות ההבטחות?
האם ה' מקיים את הבטחותיו?נפתח בצרור ההבטחות הראשון מצד אלוהים (בראשית פרק יב):
(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
בפתיחת מערכת היחסים בין אברהם וה', האל מיד מבטיח לאברהם הבטחות רבות. רובן של הבטחות אלו יחזרו שוב ושוב בסיפורים הבאים:
א. מה תוכן ההבטחה: אפשר לראות כי ההבטחות מתרכזות בעיקר בהבטחת הזרע, בהבטחה שמאברהם יצמח עם גדול, ולצידן ההבטחה שמאברהם יצאו עמים רבים, ההבטחה שאברהם או זרעו ירשו את ארץ ישראל, שאברהם יזכה להגנה מפני אויביו, ושהוא יביא ברכה לעמים סביבו.
ב. מדוע אלוהים מבטיח הבטחות מופלגות: לגבי ההבטחה הראשונה ניתן לומר כי היא בעצם מכוננת את הקשר בין אברהם לה'. בניגוד למה שכתוב בספר היובלים ובמדרשי חז"ל[1] על המעשים שעשה אברהם לטובת האל, ועל האמונה והכרת ה' שאברהם פיתח כבר בחרן, נראה מהפשט של המקרא שהקשר בין השניים החל רק לאחר שאלוהים בחר את אברהם להיות נאמנו. בחירות כאלו של אלוהים בשליחיו, גם כאשר הם עדיין לא הוכיחו את עצמם ישנן בעוד מקומות בתנ"ך, לדוגמה: בחירת השופטים גדעון, יפתח, והנביאים ישעיהו וירמיהו נעשתה ללא קריטריונים ברורים או מעשים קודמים שהם עשו.ניתן בהחלט לדבר על מאפיין של אלוהים הבוחר ומטיל משימות על אנשים שאינם מוכנים להן. מהדיון הזה עולה כי ה' כשבא "לרתום" את אברהם שלא הכירו ולא הכינו למשימה כל-כך גדולה, היה צריך לפתות אותו בהבטחות מפליגות. מצד שני ההבטחות האלו יוצרות חשש אצל ה' שמא הקשר בינו לאברהם מבוסס על שיקולים אנוכיים ותועלתיים בלבד מצד אברהם, ולכן הוא מרגיש צורך לנסות את אברהם שוב ושוב, עד שאפשר לדבר על "אלוהים המנסה" כמאפיין של ה' בסיפורי אברהם[2]. הניסיון הגדול האחרון הוא ניסיון העקדה, ובו ה' מרגיש כי הוא חייב לברר האם כל מעשיו של אברהם נעשו רק מתוך שיקולי תועלת עצמית, או מתוך נאמנות ואהבה לאל. אם כל ההבנה ל"ראציונאל" של ניסיון זה, אין להתעלם מכך שאלוהים יכול לנהוג שלא על פי מסריו הנורמטיביים, ולדחוף את המאמין בו למעשה חריג. הצו שניתן לאברהם מנוגד לצו שניתן בתורה: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דברים, יח, י), וכך בנביאים (מיכה,ו, ו – ח). אלהים מנסה כאן אדם בצוותו עליו לעשות דבר המנוגד לחוקיו ואמונתו של ה'[3].
ג. באילו הקשרים נאמרות ההבטחות? אפשר לראות שההבטחות באות תמיד לפני או אחרי ניסיון קשה שאברהם עמד בו. צרור ההבטחות הראשון בא בצמוד לדרישה שאברהם ינתק את קשריו מסביבתו הקרובה, ממשפחתו ומארצו, ויצא למסע לארץ לא נודעת.
צרור ההבטחות השני, מגיע לאחר שאברהם היה מעורב במלחמה גדולה, עם 5 מלכים. אמנם אברהם ניצח אותם, אבל הוא היה יכול למות במלחמה הזו ללא בן שיירש אותו: אלוהים מנסה להרגיע אותו, אבל אברהם משתף את אלוהים בייאושו:
בראשית פרק טו
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־ה' אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.
אלוהים מרגיש כי אברהם מתקרב לרגע של משבר באמונתו, והוא שולף שוב את מרכיבי ההבטחה העיקריים: ברכת הזרע העצום והבטחת הארץ. ההבטחות משיגות את מטרתן ואברהם חוזר לאמונתו בה'[4]. [1] מירקין, בראשית רבה, ל"ח,  י"ג[2] ספר היובלים יב, ב - ו, משנה אבות, ה, ג. שנאן, פרקי אבות, עמ' 184;[3] אדר, האלוהים בתנ"ך, עמ' 77; מיילס עמ' 70 - 71; ליכט י, הניסיון, עמ' 18)
 [4] ווינפלד מ', בראשית, עולם התנ"ך, עמ' 109.