פרשת כי תבוא

פרשת "כי תבוא" - האם אלוהים כל כך אכזרי?

אין ספק כי מוקד הפרשה היא הקללה המתפרשת על פני רובו של פרק כ"ח – 55 פסוקים של קללות מחרידות אשר אלוהים יביא על עמו אם לא ישמרו "לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו". מה אין שם? בצורת, מחלות, מלחמה, גלות ושבי, עד כדי אכילת הילדים שלך במצור ובמלחמה. מה ההסבר לדמות אל כל-כך אכזרית?
אין ספק שכאן משה מפעיל את התותחים הכי כבדים שלו, כדי לשכנע את העם לשמור את חוקת ה'. אפשר גם לומר שתיאור זה נובע מתפיסת ה' כשליט הבלעדי של ההיסטוריה. אפשר גם לומר שזהו הסבר לכל האסונות שבאו על עם ישראל בתקופת בית ראשון. זה כאילו שנאמר בבטחון מוחלט שהשואה היא מעשי ידי ה', ורובנו מהססים לומר דבר כזה. גם בתנ"ך עצמו יש פקפוקים האם משפטו של אלוהים תמיד צודק, וספר איוב כולו מוקדש לשאלה זו.
בקיצור כאדם חילוני, שבכל זאת רוצה לשמור על זיקה ליהדות, אני לא יכול לחיות עם דמות אל כזה. ואז אני פונה לרבדים יותר מאוחרים של היהדות – לחז"ל או לרמב"ם ובודק מהי דמות האל שלהם.
אני פונה למדרשי חז"ל ושם אני פוגש אלוהים צנוע, הנותן חופש לחכמים לפסוק גם בניגוד לדעתו. הסיפור הבולט בהקשר זה הוא "תנורו של עכנאי". (עפ' בבא מציעא, דף נט', עא')
לפנינו אלוהים המקשיב ויכוח, שיש לו אפשרות לכפות את דעתו, אך הוא אינו כופה אותה. הוא נותן לחכמים אוטונומיה מוחלטת לקבל הכרעות לפי רוב ומיעוט. הוא מודה כי הצדק היה עם החכמים ולא איתו. זוהי דמות אחרת לגמרי מהאלוהים של ספר דברים.
אצל הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" דמות האל שונה לגמרי מאשר בספר דברים. בשאלה על מקור הרע בעולם, הרמב"ם אומר בפירוש כי הרע אינו נובע מהאל. מאלוהים נובעים רק דברים טובים, כמו התבונה, הסדר ביקום והמוסר. הרע מקורו בחומר שבעזרתו יצר אלוהים את היקום. החומר הזה, המשותף לאדם ולשאר בעלי חיים הוא זה שיוצר את הסבל, המחלות הבצורת רעידות האדמה, זהו הרע הקוסמי (שלום רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית).
הרמב"ם סבור שאת הרע החברתי, למשל את המלחמות, יוצרים בני האדם בעוורונם, בחוסר הבנתם את האור האלוהי, את התבונה האלוהית.
הרמב"ם בשום אופן אינו רואה את אלוהים כמקור הרע. אולי הנקודה המשותפת לו ולספר דברים, שגם הוא סבור שבני אדם נענשים על עוורונם ועל חוסר הכרת אמיתות האל. הוא מדגיש שוב ושוב את חופש הבחירה של האדם בטוב, וגם ברע.

תגובות 3 אהבו 1

716