הימין אל מול השמאל

הציבור בשנות החמישים לא הזדהה עם המסרים הקולקטיביים של החברה היישובית.

התקרבנו לארצות הברית ולאירופה, התפקידים הפוליטיים, סמלי סטטוס חדשים לאקדמיה, כל אלה טיפחו דימויים  ומסרים של חברה אינדיבידוליסטית הישגית ותחרותית שהחליפו את המסרים הקולקטיביים.
,
הדור שנולד לאחר קום המדינה והתבגר אל תוך שנות השישים לא הרגיש צורך להיות "יהודי חדש", דור זה נולד כבר לתוך מדינה מוכנה. הם רצו להינתק מהקולקטיב, המושג ציונות החל להיכנס למרכאות.והדור הוותיק ראה זאת כהחמצה.
מלחמת ששת הימים פרצה ורשמה נקודת מפנה בהיסטוריה הקצרה של המדינה נצחון ישראל במלחמת בזק  של שישה חמים, החרדה פינתה מקום לאופוריה ולשכרון מנצחים, שרק מעטים לא לקחו בו חלק. מלחמה זו  גרמה גם לפתיחת השוק הישראלי לעבודה ערבית זולה, אשר יצר זלזול בוז והתנשאות כלפי החברה הערבית, גרמה להתעשרות מהירה של מגזרים רבים, והעמיקה את הפערים החברתיים.

בעיני הדתיים זה היה נס ששיאו שחרור הכותל, לאחר המלחמה סיפה ממשלת אשכול את ירושלים המזרחית והחלה לבנות את העיר שחוברה לה יחדיו.

בהנהגתו של גוש אמונים טופח הקשר שבין קדושה דתית ובעלות על חלקי הארץ  ומקקומות קדושים.ומאז היא מפלגת את החברה, השמאל קורא להם שטחים כבושים, יש הרואים בהם שטחים מוחזקים, הימין רואה בהם שטחים משוחררים.
לאחר ההמלחמה הפך הנוער הדתי ציוני לחיל החלוץ ההתישבותי בגדה המערבית רואה בהם שטחים משוחררים.הויכוח המר שחדר לציבור הישראלי בין המחנה הלאומי לבין מחנה השלום.זהו סיפור של אנשים הנאטמים בפני כל פרשנות חילופית , בעיקר על הנטיה השמאלנית לאמץ ערכים ליברליים הומניסטיים.

בתחילת ההתנחלויות בשנת 1974 הראשונות של גוש אמונים, טרם ניכרו בהם סימנים משיחיים. אותם צעירים חובשים כיפות סרוגות, יוצאי יחידות קרביות, בחולצות משובצות ובסנדלים תנכיים, היו עובדי אדמה נושאי נשק, בתחילה הם דמו לחלוצים לעליה הראשונה והשניה למתישבי העמק. לאחר מכן החל גוש אממונים מציב יעד מרחיק לכת  הגשמת החזון הציוני במלוא היקפו, העם היהודי אינו נמצא כאן כדי להיות עם חופשי, אלא כדי לשחזר את מלכות דוד.
אסור לנו להראות סימני חולשה, כי נסיגה נפשית משמעה נסיגה טריטוריאלית, ופוליטית, השכנים שלנו רוצים להמשיך את מה שקרה בשואה וזה לא ישתנה.
בעקבות מלחמת יום כיפור, איבדה מפלגת העבודה את השלטון,בשישי באורטובר המדינה הוכתה בהלם,  זה היה סופה של מפלגת מפאי.
מעל כולנו מתנשאי ענני השואה, חווית החרדה הקיומית, ההתנפצות של הסופרמן הישראלי במלחמת יום כיפור, הטרור הערבי הפגיעות הקשות ביניהם רצח הספורטאים במינכן פרשת ילדי מעלות, .

שנים לא היינו קשובים לאנשים אשר עברואתהשואה. מה גרם לניפוץ החומה, אחרי משפט אייכמן בשנת 1961 אי אפשר היה להתעלם יותר, כך נשברה חומת השתיקה וההשתקה ,וידענו מעדות ראשונה מה קרה שם.
בעיני הימין הלוחמני חוסר הסימטריה  בין ספריהלימודים של הפלסטינים לבין ספרי הלימוד החדשים של הישראלים, אינו בטוי ששל חוסן ישראלי, יוסי שריד שר החינוך משחק לידיהם, הוא חייב להשמיט מתחת לרגלינו את הבסיס המוסרי,להציג אותנו בעולם כשודדי ארץ ורוצחי עם, יום כפר קאסם יוצג על ידו כהודאה באשמה אנחנו מתביישים במה שקרה, הכאב שלכם הוא הקלון שלנו, שם שואה וכאן נכבה.

בשנות השמונים היתה תחושה כי הציבור החילוני מתפרק מהערכים הציוניים, ניפוץ המיתוסים בתקשורת, משבר התנועה הקיבוצית ודפוסי חברה נהנתניים, בכל אלה ראה המחנה הדתי לאומי כי עליו מוטלת ההנהגה של עם ישראל.