יהדות ארה"ב אל מול השואה

התפיסות של יהודי א.הברית היו דואליות, בין תקווה ייאוש אמונה וספקנות, מעטים עמדו על ההונאה הגאונית של הנאצים , המשטר עשה כל מאמץ לשמור על אווירה שקטה ותרבותית כלפי חוץ, בייחוד בקשר לתיירים , בעתונות נכתב החיים שוקקים, הרכבות מגיעות בזמן, בתי קפה מלאים ולא רואים יהודים מוכים. מייקל ויליאמס  עורך עתון קתוןלי היה בין המעטים שלא הולכו שולל, הוא כתב המצב כל כך חמור שאין לי מילים לבטא זאת. אני מתחנן אליכם ל תתנו לאנשיכם להיות מוטעים על ידי הכחשות כוזבות, או שתתנו להכחדה זו להתקיים או שתחושו להצילם במהירות.

בשת 1933 ניסה סטפן ווייז שעמד בראש הג'ינט , ניסה להיכנס לגרמניה, השגריר בגרמניה של א.הברית מנע ממנו את הכניסה בטענה שאי אפשר יהיה לערוב לבטחונו. הוא ורעייתו סיירו בארצות שכנו ופגשו עשרות פליטים ללא בית, אלו היו קורבנותיו הראשונים של היטלר.

רבים חשבו שזה טירוף זמני,  ווייז ועמיתיו נתנו מקום לבוז שרחשו ליהודי גרמניה, הם לא שאלו לעצותינו כאשר הם נלחמו בחזית הגרמנית, ומדוע היו שקטים בכל שנות התעמולה?
הטענה שהיתה כלפי היהודים היא שהם מתבדלים , האופיח החברתי של היהודים זו הבעיה, בתוך קבוצה קיימים לעצמם ומסוגרים בעצמם.

גם בקרב הליברלים נטתה הסובלנות להיות על תנאי, ניוטון בייקר שר המלחמה  לשעבר טען שאם היהודים בוחרים להיות שונים עליהם לקבל את תוצאות זהותם כקבוצה חיצונית. תגובת היהודים על ההשמצות שיקפה שני סוגים עיקריים של הגדרה עצמית, היו כאלה שזיהו עצמם כאמריקאים, וראו ביהדות מורשת רוחנית בלבד, היו כאלה ששאפו להתקבל אל החברה האמריקאית, אך באופן כללי רצו הם להרחיק את עצמם מהדמוי המסורתי והלא מחמיא של היהודים מאבקי הרדיפה המתמשכים, ודמוי היהודי הפחדן מטבעו.

ס. ווייז שהיה הדובר המפורסם של היהדות, שאל האם היהודי האמריקאי בטוח או לא בטוח? בהדגישו שיש 200.000 משרות פנויות בתעשייה שיהודים אינם יכולים לקבלם. הקומץ שהורשה להכנס למקומות הנכונים, הם נסבלים אך בלתי רצויים, הם לא עזרו למליוני היהודים שבאו להרגיש כבני בית.

יהודי אמריקה שאפו בלהט להתקבל ללא סייג , שאיפה זו הביאה לעיצוב מחודש של דמות היהודי.

שבועות אחרי שזכה היטלר ברוב ואחרי חוק אישור ההסמכה, ס.ווייז נמנע כמו רוב המנהידים היהודיים לגנו את העם הגרמני, הוא אמר המחאה איננה נגד העם הגרמני, אשר אותו אנו מעריצים מכבדים ומוקירים........אין היא נגד התכנית הפוליטית של גרמניה, שכן גרמניה היא אדון בביתה.....זו השמצה בלתי נסלחת להכריז שאנו אוייבי גרמניה........נאום זה המילים מדברות בעד עצמן ומביעות התרפסות כניעה ופחד.

למרות שווייז לא היה טירון בענינים דיפלומטיים, האמין למחוות נימוס ריקות, מה שמימשל רוזוולט עשה היה לקומם בין הארגונים היהודיים אחד כלי השני, הם הבינו שהם חיים באשליות, עקב פגישותיהם עם אנשי המימשל, ובשל האמון העיוור שנתנו ביהודי החצר של רוזוולט. את מצוקתו הפנימית ביטר פרנקפורטר במאי של 33 כאשר אמר זו הפעם הראשונה בחיי אני רוצה בפרק זמן קצר שלא להיות יהודי.מה שעולה מן הסאגה העצובה היא החולשה הטבועה בזהות אמביוולנטית. שלא רק בולמת את הכח אלא גם את בדיקת האפשרויות.

יהודי אמריקה שהשתוקקו לגשר על הפער בין פטריוטיות לאמריקה לבין המחויבות ביהודיות שלהם. שפע ההזדמנויות והזכויות פיתו אותם לנצל רבות מן האופציות שנקרו בדרכם, להיות אמריקאיים ביחוד בזמנים הרעים שבין 1930-40.

הבטחתט של רוזוולט לזכור את האדם הנשכח, הממשלה אחראית לרווחת של אזרחיה, מילים אלו נתנו כח עצום לבוחרים היהודים. נוכחותם של יהודים רבים בממשלו, הוביל אותם במספרים חסרי תקדים הוביל אותם אל מסדרונות השלטון, נטעה תקווה מששם תבא הישועה, לשווא. יותר מ-15אחוז מהמינויים הבכירים היו יהודים, עד מהרה החלו יריביו של רוזוולט לבטא את מורת רוחם, והוא לא היה אטום לברקורת זו.

מנהיגי היהדות מטרתם העיקרית  היה להגיע את החדר הסגלגל, זו היתה רצופה במכשולים, הם למדו להלך בחבל דק , בנסיון לאזן בין האמריקאיות ליהדות.

שלושה ימים לאחר השבעתו של היטלר, חגגה גרמניה הנאצית, במהומות אנטי יהודיות שהסתיימו בשפיכת דמים. ס.ווייז פנה אל ברנדייס כדי להיפגש עם הנשיא, תשובתו של השופט שזה יעשה רושם רע עליו, זה לחץ בלתי מוצדק ולא בעיתו. הוא אמר לברנדייס, על פחדנותם ומוג ליבם של האנשים העשירים , הייתי רוצה לכנס מאה או מאתיים מהם ולהגיד להם שאין להם סיכוי להציל את כספם בקבלה צייתנית של כל ההשפלות שמשפילים אותם.

שנות המלחמה שינו כל תבנית בין היהודים במערב אירופה, ובמזרחה ששנוי דרמטי. החלו להגיע מברקים על השמדה תעשייתית, פרל רוזנצווייג היה ראש המחלקה, במטה היהודי העולמי, הוא הזדעזע מחוסר הזהירות של המסמך.הנשיא לא נקף אצבע לעזור גם יהודי  הנשיא מילאו פיהם מים, ונמנעו מכל הצהרה פומבית, נראה שהמנהיגים היהודיים  חשו צורך עז להפגין פטריוטיות. איננו רוצים לעשות שום דבר שיחבל ויפגע באינטרסים של ארצנו. התביעות להקל את חוקי ההגירה ותקנותיה עלולות להגביר את האנטישמיות.

המדיניות החכמה היא להגן על האושר המנטלי, הגופני והחברתי, של ארבעה מליון יהודים החיים עכשיו בא.הברית , להימנע להביא יהודים אומללים שיזינו יותר את האנטישמיות.

חוסר פעולתו של הנשיא לא נבע מחוסר מיד יד ועוד איך ידע, הוא הבטיח לעזוא אך בשטח כלום.המנהיגים היהודיים ניסו לתמרן באקלים עויין, מצבם של היהודים הלך והתדרדר,

ס.ווייז כתב לנשיא מכתב מתחנן תביא מרפא לליבותיהם של מליונים, הנשיא באופן חריג ענה לעולם לא נראה קבוצה של אנשים כמיותרים.

וועידה התקיימה ב-25 למרץ בה שלח הנשיא ל-32 מדינות לשלוח נציגים לוועידת  אוויאן  שתתקיים בצרפת, לשון ננזמנה, לא מצופה משום מדינה לקבל מספר גדול של פליטים יותר מכפי שמתירים לה החוקים הקיימים, רב הממשלות פעלו באופן מיידי וטרקו את דלתותיהן בפני הפליטים היהודים. היהודים הגיבו המאמצים צריכים להיות מכוונים לשליחת פליטים יהודים לארצות אחרות במקום להביאם לכאן.

רב יהודי העולם כפי שאמר נחום גולדמן לא יכלו לעשות דברמלבד לקונן שבשעה זו שחצי מהדור   נטבח לנגד עיננו החצי האחר אינו יכול למנוע את האסון הזה.
ליטהיים מסכם אינכם רוצים חומר רגשני, אתן לכם עובדות חישבו על העובדות מאחורי העובדות, על נהרות הדמעות ופלגי הדם, האיברים השבורים,הגופות העירומים, הרגליים המדממות, הילדים הזועקים, הקור הצורב והרעב המכרסם, היאוש השחור משחור, של מליוני לבבות, האם הצגתי את העובדות?

בשנת 1940 כתב צעיר יהודי, אמריקאי, התפיסה של העם היהודי ברחבי העולם, כיישות אחת מבחינה אידיאולוגית כבר  איבד את הרגשצ האחדות  עם השלם, רק קשרים תרבותיים ונפשיים קלושים ביותר קושרים את יהודי פולין פלשתינה גרמניה או רוסיה, גודל הטרגדיה מבעית אותו אך לא במידה מספקת להיות חלק בלתי נפרד מהדרמה בינו ובין זירת ההתרחשות באירופה מפרידות שנים.....של חיים באמריקה את כל השנים האלו עם המטען התרבותי שהצטבר בהן הוא אינו חולק עם יהודי אירופה.