עבד הייתי

הפיכתו של האדם לרכושו של אדם אחר כקניין, כמה בזוייה ששיטה זו המשחיתה את דמותו.

חושב אני שרבים מן האנשים סובלים מבורות לגב טיבה של העבדות.לגבי טיבה של העבדות בה מוחזקים העבדים כרכוש , עובדה זו אינה מצטיירת אצלם כעוול נוראי וכחוסר צדק.

כאן מביא אני את סיפורי.
אספר לכם  מנסיוני על הלקאות אכזריות, הטלת מומים בברזל מלובן, על שלשלאות ומחלצי בהונות מחבטים כלבי צייד, על הרעבת נשים גברים וטף, הם היו חמושים במקל מעץ אגוז, מוכנים להצליף      גם ללא שום סיבה, נהנים    להפגין את פיראותם השטנית.
זכורני שגב' הילטון נהגה לשבת על כסא גדול במרכז החדר, כשפרגול כבד מונח לידה, לא היתה שעה שלא הכתה עד זוב דם אאת אחת השפחות, נוסף על ההצלפות הן הורעבו כמעט עד מוות.

יגון אפף אותי גרוני נחנק מדמעות, הרגשתי חנוק בתוך מלתעותיה של העבדות.

כאשר הלכו גברתי ואדוני ביום א' לכנסיה שמרתי על הילדים ומהם למדתי את אותיות האלף בית, למדתי לקרוא ואחרי זה לכתוב, זה גרם לי לאושר לא יתואר. זו עבירה בלתי נסלחת ללמד עבד לקרוא.

פעמים רבות כנעט גווענו ברעב בעת שמזון בשפע הרקיב במזווה, וגברתנו האדוקה ובעלה כרעו ברך בכל בקר מתפללים כי האל יברך את אסמיהם.

הם הצליחו לאלף אותי שברו את גופי נפשי ורוחי, הניצוץ בעיני דעך. הגיע רגע שבו התקוממתי והכיתי בחזרה, הם קמו עלי חמושים במוטות מקלות ואבנים, היכו בי בחוזקה, ניסיתי להתנער ולקום ןאז קבלתי בעיטה חזקה בעיני, נפלתי מעוצמת החבטות והאגרופים. כולם צעקו הירגו את הכושון הארור.

זחלתי עד לביתו של יו, ספריתי לו הכל, אשתו הזילה דדמעות למראי ישבה וב עדינות של אם חבשה את ראשי ועיניי.
כעסי הלך וגבר חיפשתי דרך להימלט, יותר ויותר התחלתי לחשוב על תכנית בריחה, באיזה כיוון יצאתי ובאיזה אמצעי תחבורה ברחתי, לא אלאה אתכם, עלי להותיר זאת ללא הסבר.

הגעתי לניו יורק זה היה אושר שמימי החירות והחופש עטפו וחיבו אותי(אי אפשר לתאר זאת במילים)  כתבתי לחבר אני מרגיש כאדם שנמלט מגוב אריות רעבים.

נשאתי לאשה את אנה, עברנו לגור בניו בדפורד, ושם התמקמנו.

אירועים מכוננים בחיי:

בשנת 1825 נמכרתי ליו אולד.
בשנת 1839 מרצה ונואם במסגרת אגודת מסצ'וסטס נגד העבדות.
1841-44 עורך הרצאות בכמה מדינות בא.הברית.
1848 מתחיל לפעול למען זכויות הנשים.
1849 זוכה למעמד רשמי של עבד משוחרר
1877 הנשיא רייס ממנה אותי למרשל של א.הברית במחוז קולומביה.
1881 יוצא ספרי השלישי.
1882 מתה אשתי אן מרי דאגלס.

הייתי שרוי בדכאון עמוק ,  כעבור שנתיים נשאתי לאשה את הלן פיטס אשה לבנה שהיתה מזכירתי. המעשה מעורר חילוקי דעות בקרב בני משפחתי ידידי והציבור כולו.

בשנת 1889 מתמנה לציר ולקונסול כללי ברפובליקה של האיטי ולמיופה כח ברפובליקה הדומיניקנית

באחד הימים כאשר סיים להרצות בכנס וועד הנשים הלאומי בוושינגטון ושב לביתו, בעודו משתף אותה  ומספר לה על הרצאתו לקה בדום לב ומת במקום.

דאגלס היה פעיל עד יומו האחרון במאבקו למען זכויות הנשים.

גם כאשר המריא זכר את אלו שהיטה כבול עימם בשלשלאות ולחם למענם.

א.הברית לא המציאה את העבדות אך היא שיכללה אותה.